כותבת רגשות במילים

המרחק הזה ממך, התקופה הזאת והחוסר ודעות לגבי הכל בחיים שלי. אני חרדה ממה שזה יעשה לנו, הגעגוע מתחיל לחרפן ואני תוהה האם אני חסרה לך ומה אתה מרגיש עכשיו.

אתה כל כך יפה במדים, כמה הייתי רוצה להיצמד לך לצוואר ולהסניף אותך, כמה חבל שאי אפשר לשלוח ריח כמו שאפשר לשלוח תמונה בווצאפ.

מתי אראה אותך?! זה חוצפה מצידי להתלונן אבל אני צריכה טעינה, צריכה את החיבוק והשקט בראש שאני יכולה להשיג רק כשאני נוגעת בך. 

אני רוצה לשמוע את הקול שלך, להיות בטוחה שאתה בסדר, הלוואי שתתקשר… למה זה מוזר לנו?!