אני מנסה לחיות, כאילו הכל כרגיל אבל שום דבר לא רגיל. אולי אני משתגעת אבל אני יכולה להישבע שאני מרגישה אותך חושב עלי, חושב עלינו.
יש דברים שלא ניתן להסביר במילים ואנחנו לרוב הסתדרנו בלי מילים, השקט איתך לא היה מעולם משעמם ויכולתי להרגיש את הכל רק מלגעת.
ישנם כל כך הרבה אנשים שלא מפסיקים לדבר ולהרשים שמשעממים אותי בדקות ספורות אבל השקט איתך היה מרתק, היה בו עולם שלם שהיה שייך רק לנו.
אתה שקרן כל כך גרוע, אף פעם לא ידעת לשקר באמת ותמיד ידעתי מתי זה קורה. גם בשיחה שעשינו כשפתחתי את כל הקלפים, אתה המשכת לשקר ויותר מהכל לעצמך.
אני מרגישה אותך גם עכשיו, יודעת שאתה עצוב, יודעת שאני חסרה וכלום לא ממלא את זה. אתה ממשיך לטשטש את זה עם עוד נשים כמו שאני מנסה לטשטש את זה עם החיפושים שלי.
אני מחפשת אותך באנשים אחרים ואתה מחפש אותי והם אף פעם לא אנחנו כי משהו תמיד חסר שם.
הן לא ירגישו אותך כמוני והם לא יבינו אותי כמוך וזה תמיד יהיה רועש מידי ושיפוטי מידי.
ראיתי את הדמעות שלך, את הסיוטים, הצצתי על הלב הטוב שלך מרחוק, הלב הזה שאתה מחביא מאחורי החומות.
אני יודעת עליך הרבה יותר ממה שסיפרת לי ויותר ממה שהראית לי והדבר היחיד שמפחיד אותי, זה לא להרגיש שוב כמו שזה מרגיש איתך.