היא תמיד דולקת ברקע אבל כשאני נוגעת בך ומרגישה אותך קרוב, אני מתנתקת מהעולם הזה ואין לי מושג מה הולך שם באמת.
אני יכולה לבהות שעות במסך שאין לי מושג מה מוקרן עליו, אני שם פיזית אבל הראש נכנס למצב שבו אני מרגישה רק את הפנימיות שלך ומשחררת את החסימות לאט ובזהירות.
זה כמו תהליך החלמה הדדי, אני מרפא אותך במגע וחום ואתה מרפא אותי בכך שאתה מפגיש אותי עם עצמי.
לפעמים אני כועסת על הרגשות שאתה מעורר אצלי אבל תמיד הכעס מתאדה כשאני רואה אותך, כשאתה קרוב. אני עדיין מרגישה שהחיבוק שלך זה המקום הכי טוב שביקרתי בו בחיי.
אם רק היינו יוצאים לחופשה ונחים מכל הרעשי רקע המיותרים, מתמסרים לרגע למה שאנחנו באמת. זה היה יכול להיות ממכר כל כך… ומזה אתה הכי פוחד. דווקא ממני, ממי שמאושרת מלראות אותך מחייך.
הטלוויזיה נסגרת, אנחנו נכנסים למיטה, זה רגע כל כך מתוק ומהול בעצב. עוד כמה רגעים תישן ובבוקר תיתן לי נשיקה ותלך לעבודה ואני אשאר להסניף את המצעים שספוגים בריח שלך, אסדר קצת את הבלאגן שעשינו ואלך.
כשתחזור הביתה אני כבר לא אהיה שם פיזית אבל עדיין תוכל להרגיש את האהבה שלי בכל מקום ואני ארגיש חוסר בך עד הפעם הבאה שאראה אותך מחייך אלי.
סופ״ש נעים סמים שלי 🪶