מניתוח, מזמינה כל פעם חברים שיבואו לבקר. זה לא מטריד אותי שאני נראית כמו דרקון, הם גם לא מתרגשים מזה.
רק איתך זה שונה, רק ממך אני מסתתרת ומחכה שאראה שוב יפה ומושכת, רק ממך אכפת לי איך אני נראית ואתה היחיד שמפריע לי שתראה אותי ככה.
אני לא רוצה שתראה את שטפי הדם בכל צבעי הקשת ולא את התפרים, אז אני מחכה שזה יעבור, מחכה ויוצאת מדעתי.
כמה אתה חסר לי, לידיים שלי יש כל כך הרבה לספר לגוף שלך. הן מחכות לפרוק את הרגש על הגב שלך, להרגיש את העור שלך ולהסתבך לך בזקן.
אני כל כך צמאה לריח שלך, אפילו חשבתי להציע לך שתחכה לי עם עיניים קשורות, שאוכל לבוא וללכת בלי שתראה אותי. אם לא הייתי חוששת שיפתחו לי התפרים, כנראה שהייתי הולכת על זה. חייבת לחכות בסבלנות, אולי כשיגיע הרגע לבוא, עוד אשמיש את הרעיון הזה עליך.
אני לא מפסיקה לחשוב אם גם אני חסרה לך, היום שבוע בדיוק מאז הלילה לפני הניתוח שביקשתי לישון איתך והכנסת בי כל כך הרבה רוגע.
הרוגע הזה נגמר, אני צריכה את הסמים שלי, הקריז מתחיל להשתולל, זה החלק הכי קשה בהחלמה הזאת… לא לראות אותך, זה הכאב האמיתי.
אתה סם מסוכן.
