מחירות לעבדות

לאחרונה הוחמאתי, אפילו מאוד. אבל אני לא חושב שאני במקום הזה של לעזור וללמד אחרים.

אני מאוד מעריך את זה. תודה לך.

אבל איזו זכות יש לי? איך אני יכול ללמד ולתת טיפים כשאני בעצמי כישלון? fallen

בודד, מרוסק רגשית, בתהום שנפלתי אליה מפסגת גן עדן ושאין סיכוי יותר שאצליח לטפס חזרה.

התפקיד שלי הסתיים. אין לי מקום יותר. אני בטוח שיסתדרו בלעדי כי לכל אחד יש תחליף (אם בכלל צריך).

איך אמרו לי...? "זה לא משנה מה שעשית, זה מי שהוא עבורה. אתה לא מחפש במקומות הנכונים"

כשחיברתי משפט פה ועוד משפט שם ועוד יציאות קטנות כאלה ואחרות ועלו לי התובנות, פתאום הרגשתי פשוט בושה.

על מה שחשבתי שאני יכול להיות ולאן אני יכול להגיע. ובמיוחד עכשיו כשהבנתי שזה היה בטל בשישים.

אני לא בטוח אם אני יותר פגוע וכאוב או יותר מתבייש בעצמי. מי חשבתי שאני בכלל? מה חשבתי לעצמי שיש לי סיכוי?

איך הושלתי והתעלמתי מהאזהרות.

אולי זה היעוד שלי. לעזור לנשים בקהילה לפרקי זמן מסויימים ולעולם לא להשתייך. להתמסר טוטאלית ולתת את כולי רק כדי להתרסק בסוף.

בדיוק כמו הדם שלי, O+. יכול לתת אותו לכולם, אבל רק פעם אחת. כדי לעבור למישהו אחר.

זה עונש קשה. דומה לעונש של אלה. כזה שאין לו סוף וחוזר על עצמו שוב ושוב.

איך פתאום השיר הזה מקבל משמעות. דווקא בתיזמון הזה, זה פשוט מדהים. אז זה המסר שלך אלי אה? 

רק שלי אין למי לתת את הלב. לא בעוד שנה ולא ever

אני לא רוצה להתמודד עם הכאב ולא עם תחושת הבושה הזאת.

אני לא רוצה לשנוא אותו. אני לא רוצה לשנוא אף אחד :(

אני רוצה להיות אדם טוב יותר. בבקשה תעזור לי להיות אדם טוב יותר.

או שפשוט תקח אותי מכאן