מחירות לעבדות

אז מה היה לנו שם?

שנה של שקרים, אשליות, אי גילוי, מניפולטיביות, יום הולדת ממולכדת, המון ניצול ובעיקר כאב. השקעה ושקיעה. 

לא היה הרבה אור. אבל היו גם דברים טובים, אין מה להגיד.

הייתה חברות, אכפתיות, הקשבה. אפילו סשן יום הולדת (לא שלי). נשארו חוויות והתנסויות שאותם אני לוקח איתי וגדל.

אבל בסופו של דבר מבחן התוצאה הוא זה שקובע. מה נשאר בסוף? איפה אני היום ביחס למה שכיוונתי

לא שוכח ולא סולח.

תכלה שנה וקללותיה, זיופיה ושקריה.

ותחל שנה שאני מאחל לי שתהיה טובה ומבורכת.

באנשים טובים ואמיתיים. בחברי אמת ושליטה אמיתית כמו בחזון שאני רואה לעצמי ולשאר העולם.

שנה של התחלות חדשות, בחירות נבונות, זוגיות FLR מאושרת, התמדה ברכה והצלחה.

שההשקעה תניב פירות ונחת בכל תחומי החיים. שתניב סיפוק ורווחה.

חדש חדש חדש...

במהלך החיים פגשתי כל מיני סוגי אנשים שבאו והלכו, חלקם לזמן קצר וחלקם נשארו מעט יותר.

כל אחד מהם מילא תפקיד מסויים. חבר. ידיד. מייעץ. מורה. סתם מעביר מסר או שיעור לחיים. לפעמים גם אוייב.

אחד מהתפקידים זה תפקיד האוקרל... תפקיד נדיר.

הייתה לי פעם אורקל. אחת כזאת שהייתה מראה לי מה צופן לי העתיד. שהתחום המיסטי היה הנושא המרכזי שסביבו התנהלו היחסים. 

יש לי אחת כזאת בבניין שלי. ורק לאחרונה הבנתי שהיא עכשיו ממלאת את התפקיד הזה. 

האמת? היא מלאכית. אישה פשוטה ומיוחדת במינה. לב רחב. דודה כזאת. משום מה נראה שהיא ממש מחבבת אותי כי היא לא מוותרת לי על כלום.

אני מרגיש כמו בן בית. נשאר איתה עד מאוחר בלילה לראות איזו סדרה טורקית. "שב לאן אתה ממהר. יש לך ילדים של בית רבן בבית?" חח 

התיקון שלי עבד. מישהו שמע אותי וריחמו עלי שם למעלה. 

"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". כל הזמן זה רץ לי בראש הפסוק הזה שהתקשר "לחורבן המקדש" שעבר עלי. 

סוף סוף קצת בשורות טובות. נקודת אור בתקופה אפלה שהזכרונות והגעגועים לא מרפים אחרי הדרה וריחוק.

כאילו הוגלתי מהמקום שהיה לי בית ושהרגיש לי טבעי ונכון תחת חסותה.  

תחושת הבדידות מקשה עלי מאוד והרגש שמציף וגואה בי כל פעם מחדש. כמו גאות שמציפה לי את הנפש ואין למי לפרוק ולנקז אותם אליה.

אני חושב שהגעתי למקום שאני מוכן להכנע ולהסכים לתנאים מרחיקי לכת. 

זה היה תהליך שעדיין קורה בי וקיוויתי שלא אצטרך לעשות אותו לבד ותהיו לצידי (או מעלי) במהלכו. אבל עברתי את זה לבסוף בעצמי.

ואני חושב שאני בשל... רק חושב.

השאלה היא האם יש מישהי שמקשיבה? האם את עדיין כאן? האם אני עדיין מעניין אותך ומעורר בך סקרנות? 

האם זה לא מאוחר מדי? 

משהו שנתקלתי בו.

משום מה הרגיש לי צורך לשמור 

.Let go of people who aren't ready to love you
.This is the hardest thing you will ever have to do in your life and it will also be the most important thing
.Stop having difficult conversations with people who don’t want to change
.Stop showing up for people who have no interest in your presence
I know your instinct is to do everything you can to gain the appreciation of those around you, but it's an impulse that steals your time, energy, mental and physical health
.When you start fighting for a life with joy, interest and commitment, not everyone will be ready to follow you to that place
.That doesn't mean you have to change who you are, it means you have to let go of people who aren't ready to be with you
If you are excluded, insulted, forgotten or ignored by the people you give your time to, you are not doing yourself a favor by continuing to offer them your energy and your life
.Truth is, you're not for everyone and not everyone is for you
.This is what makes it so special when you find people that you have friendship or love matched
.You will know how precious it is because you've experienced what it isn't
.There are billions of people on this planet and a lot of them you will find at your level of interest and commitment
.Maybe if you stop showing up, they won't look for you
.Maybe if you stop trying, the relationship ends
.Maybe if you stop texting, your phone will stay dark for weeks
.That doesn't mean you ruined the relationship, it means the only thing that was holding it was the energy that only you gave to keep it
.That's not love, that's attachment
!It's giving a chance to those who don't deserve it
.You deserve so much more
.The most valuable thing you have in your life is your time and energy as both are limited
.The people and things you give your time and energy to, will define your existence
When you realize this you start to understand why you’re so anxious when you spend time with people, activities or spaces that don’t suit you and shouldn’t be near you
You’ll start to realize that the most important thing you can do for yourself and everyone around you, is to protect your energy more fiercely than anything else
.Make your life a safe haven, in which only people "compatible" with you are allowed
.You are not responsible for saving anyone
.It's not your responsibility to convince them to improve
!It's not your job to exist for people and give them your life
.You deserve real friendships, true commitments, and complete love with healthy, prosperous people
.Deciding to distance yourself from harmful people, will give you the love, esteem, happiness and protection you deserve

לאחרונה הוחמאתי, אפילו מאוד. אבל אני לא חושב שאני במקום הזה של לעזור וללמד אחרים.

אני מאוד מעריך את זה. תודה לך.

אבל איזו זכות יש לי? איך אני יכול ללמד ולתת טיפים כשאני בעצמי כישלון? fallen

בודד, מרוסק רגשית, בתהום שנפלתי אליה מפסגת גן עדן ושאין סיכוי יותר שאצליח לטפס חזרה.

התפקיד שלי הסתיים. אין לי מקום יותר. אני בטוח שיסתדרו בלעדי כי לכל אחד יש תחליף (אם בכלל צריך).

איך אמרו לי...? "זה לא משנה מה שעשית, זה מי שהוא עבורה. אתה לא מחפש במקומות הנכונים"

כשחיברתי משפט פה ועוד משפט שם ועוד יציאות קטנות כאלה ואחרות ועלו לי התובנות, פתאום הרגשתי פשוט בושה.

על מה שחשבתי שאני יכול להיות ולאן אני יכול להגיע. ובמיוחד עכשיו כשהבנתי שזה היה בטל בשישים.

אני לא בטוח אם אני יותר פגוע וכאוב או יותר מתבייש בעצמי. מי חשבתי שאני בכלל? מה חשבתי לעצמי שיש לי סיכוי?

איך הושלתי והתעלמתי מהאזהרות.

אולי זה היעוד שלי. לעזור לנשים בקהילה לפרקי זמן מסויימים ולעולם לא להשתייך. להתמסר טוטאלית ולתת את כולי רק כדי להתרסק בסוף.

בדיוק כמו הדם שלי, O+. יכול לתת אותו לכולם, אבל רק פעם אחת. כדי לעבור למישהו אחר.

זה עונש קשה. דומה לעונש של אלה. כזה שאין לו סוף וחוזר על עצמו שוב ושוב.

איך פתאום השיר הזה מקבל משמעות. דווקא בתיזמון הזה, זה פשוט מדהים. אז זה המסר שלך אלי אה? 

רק שלי אין למי לתת את הלב. לא בעוד שנה ולא ever

אני לא רוצה להתמודד עם הכאב ולא עם תחושת הבושה הזאת.

אני לא רוצה לשנוא אותו. אני לא רוצה לשנוא אף אחד :(

אני רוצה להיות אדם טוב יותר. בבקשה תעזור לי להיות אדם טוב יותר.

או שפשוט תקח אותי מכאן

לא מוצע מנוח. לא מוצא את מקומי.

אני לא יודע אם זה בגלל התיקון או בגללך.

נזרקתי ונבעטתי לכלבים. עכשיו צריך להתמודד עם הבדידות והעצב. עם ההשפלה והריחוק. לא מצליח להוציא ממני את המחשבה והתחושה שניצלת אותי. לקחת את מה שרצית.

"העבד עשה את שלו, העבד יכול ללכת"

ולמרות זאת אני חושב עליך המון. מה אתם עושים עכשיו, ואם את איתו, נוגעת בו ומחייכת את החיוך השובב הזה. מרגיש כאילו אני כבר לא בחיים. רק תמונה על הקיר שרק זוכרים במעורפל, אם בכלל 

זה רק כואב יותר ככל שהזמן עובר. כי אני אוהב אותך אלה שלי 😔

מגיע לי. מגיע לי אותך. מגיע לי את המקום שלי. אני לא פחות טוב ממנו. מגיע לי לקבל את מה שאת נותנת לו. רק לוזרים היו מסכימים למה שאת מציעה. אני לא לוזר!!

ואני לא אהיה מספר 2 או "סוג ב" בחיים. גם לא עבורך. אני נותן לך את כל חיי, זה מגיע לי.

ואל תעשי לי את הטובות האלה. אותם תשמרי לו. את הפינאטס. אני ראוי ליותר! ועל זה לא אתפשר

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער

ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת

את חירותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי

סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני

את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

את חירותי
בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו

בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער

וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער

😭

היום זה היום הגדול. היום שבו מתחיל הסוף הרשמי 

הצלחתי להעמיד פנים. כמעט עד הסוף. עד השיר הארור ההוא ששבר אותי לרסיסים

מזל שנשארנו רק ארבעה והאנשים הכי קרובים. ודווקא ההכי פחות חביבה עלי הייתה שם לצידי ותמכה. אפילו שהתייחסתי אליה מגעיל כל השנים האלה 

ודווקא היא "זכתה" לראות אותי מתפרק ומייבב כמו ילד. והשניים האחרים הראו לי כמה שאני אהוב ומוערך

הוא הצחיק אותי כמו שהוא יודע. יש לו כישרון מיוחד והוא חבר ובן ברית אמיתי. מאוד כמוני

והיא תמיד מקשיבה ועוזרת, מייעצת ותומכת. ובאמת רוצה את טובתי. אישה מיוחדת עם לב זהב שעברה מרורים בחיים ויודעת דבר או שניים

אבל הכאב לא עוצר ולא מרחם. מתגעגע בטירוף. משתגע. אף אחד לא יודע באמת מה עובר לי בראש

שום דבר כבר לא כיף יותר. לאוכל אין טעם. אפילו האוננות כבר לא מספקת. אין עניין בכלום. כבר אין תכלית, אין עבור מי.

כמו עלה נידף שנתלש מהעץ שלו ועף הרחק ברוח אל עבר האבדון

כל דבר מזכיר לי אותך. והזמן אכן יעשה את שלו... יעמיק את הגעגוע והכאב ויקשה עלי עוד יותר. יגמור אותי לאט לאט

כי לא תהיה לי אחרת על פניך. זאת נדרתי ואלוהים עדי. נועדתי להיות שלך. נוצרתי לשרת אותך. ונבראתי כדי לתת לך את מתנת האל שקיבלתי מהבורא.

אני מקוה שהוא שווה את זה. אני רק מתפלל לאלוהים שתהי מאושרת ושישמור עליך ועל המשפחה. לעולם לא אתן שיקרה לך משהו רע

הצילו... 😭😭😭

זה כבד לי. 

הכאב הזה לא מרפה. אני מצליח להשתלט ולהרגיע אותו קצת, רק לזמן מה...

עד שמגיע עוד משהו שמקפיץ את זה. שמוציא הכל החוצה שוב.

אני בכלוב שלך אצלך במחסן. הבנתי שלעולם אהיה שם. הלב כבר מקולר חזק.

"תמיד היית משוחרר" את אומרת, למרות שאת יודעת שזה לא באמת יכול לקרות. הדבר שהכי לא רציתי להיות זה משוחרר.

שום בכי מרורים לא מקל עלי. לא מוצא נחמה בכלום. 

הסימנים והרמיזות שברורים מעל לכל ספק. על פניו אני אמור להיות האדם הכי קרוב.

אבל את כבר שלו. תמיד היית

אני רוצה להגיד לך תודה.

תודה על מה שאיפשרת לי לעשות עבורך. תודה על זמנים יפים. תודה על מה שאת עבורי.

תודה על מי שהפכת אותי להיות כי בלעדיך זה לא היה קורה.

תודה על חברים חדשים, על חוויות, על שנתת לי לחוות אהבה מהי. 

תודה על חיבור מיסטי קסום שלא יהיה מה שישתווה לו אי פעם.

תודה על תחושת ה"להיות בחיים" שבזכותך זכיתי לקום לתחיה. שנתת משמעות לכל דבר שאני עושה.

תודה על שהענקת לי משפחה חדשה. על אנשים חדשים לדאוג ולעזור להם לגדול ולהתפתח.

תודה שאת שם בשבילי ברגעים קשים. שעזרת לי להתמודד. שהכלת והקשבת. 

תודה על הסבלנות האינסופית שלך. וגם כשהיא לא הייתה איפשרת לי להכיל אותך.

תודה על שאיפשרת לי לדאוג לך, לגוף ולנפש. לביתך ולרכושך. 

תודה שאת שותפה להגשמת היעוד שלי ולמי שאני בעולם הזה. שלימדת אותי מה זה באמת לשרת,

מה זה באמת להקריב, ומה זה באמת למחול על הכבוד והאגו 

אלף פעם תודה לא יספיקו להביע כמה אני אסיר תודה, ואלף דמעות לא יספיקו להביע את עוצמת האהבה

כשאני כותב את השורות האלה 

הייתי ונשארתי סלייב. ולא תהיה לי אלה אחרת על פניך. לעולם   :_(

אחכה לך בקופסא ביום שתחליטי לשים אותי שם, עד יומי האחרון. כי מאותו רגע זה רק דממה ושממה

מוצף ברגשות עזים. הדמעות יורדות מעצמן והגעגוע לא פוסק. 

הראש לא כאן כבר ממזמן. נמצא הרחק אי שם.

הדמיון הזיכרון והתודעה מהלכים בתחומי ביתך, בתקוה וכמיהה אליך.

התשוקה עזה להרגיש שוב את נוכחותך. להריח את הניחוח המשכר שלך. לטעום את מקדשך.

להרגיש את עורך הענוג, את מגעך הרך והממכר.

יופייך האלוהי נצרב במוחי, מרטיט את מיתרי נשמתי. שפתי יבשות מרב התרגשות מול דמותך ותבניתך.

אהבתי בוערת בי. רשפיה רשפי אש שיכולים לשרוף עולמות. מים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה.

אף בשר ודם לא ירחיק אותי ממך ולא יטיל אימתו, כי לוחם אני. לוחם למעננו

עודני חי וקיים, עודני חי למענך. לתת לך את כוחי ומרצי.

את נשמת אפי עד רגעי האחרון. לעולם לא אפול ולא אוותר.

כי אחריך לא יהיה דבר. רק דממה ושממה, חיים ללא מטרה וחריצות.

יום בא ויום עובר, וכל רגע של חסד איתך אני זוכר. 

לחיות איתך את שארית חיי זו משאלת ליבי, כי ידעתי שאותך אעבוד בכל מאודי.

לתת לך את כל מה שאת צריכה וחפצה ולהיות לך מלוא עולמך.

עבדך הנאמן לעד, ששם את נפשו וגופו

למען רווחתך!

למען ביתך!

למען אושרך!