דיברתי עם איזה 'דאדי' מפה- הסברתי לו את הגבולות שלי ושגם ייקח לי קצת זמן להפתח...
בסוף הבנתי שהוא לא רואה אותי (אחת הדוגמאות- ביום שיא בשבוע הכי מזעזע שיש אתה לא תעלו ואז תגיד- לא דיברתי איתך כדי שתחשבי בשקט בלעדי- הלו חרדת נטישה? Never mind).
כבר לא יכלתי וכתבתי לו שזה לא מתאים לי ובהצלחה.
הוא הגיב שאני צריכה את ההצלחה הזו ולא הוא, אז אמרתי שהוא לא חייב להתנשא- אפשר לסיים יפה.
תגובתו: "ממש לא התנשאות.
חזרת להיות הילדה המעצבנת מההתחלה?
אני 22 שנים חי את הדרך שלי. עברתי בה את כל מה שהייתי צריך לעבור. חלק הצלחתי יותר וחלק פחות.
אבל אני מאוד מגובש ומדוייק עם עצמי.
את רק בתחילת המסע, בבלבול, בחוסר דיוק. חש לך המון דברים לצלוח.
לכן את זקוקה לזה הרבה יותר.
אבל עייפתי מלהלחם בשטויות שיש לך בראש.
אני מקווה שתצלחי את המסע שלך בהצתחה ותהיי מאושרת בחיים.
יום מקסים."
מסקנות:
1. כן אני מעצבנת.
2. אני רוצה גם גבר שידע לקבל ממני גם, שירצה חקבל ממני דברים ולעצב את עצמו- לא רוצה מישהו מוכן.
מנה חמה זה לא בשבילי, רוצה להתעצב לתבשיל יחד.
