לפני שנתיים. 2 באוקטובר 2021 בשעה 12:51
זה מתחיל להיות בלתי נסבל.
אנחנו נפגשים רק עוד שבוע והגוף שלי כבר בוער כל כך.
לא מצליחה לישון בלילה וגם לא לנוח בצהרים.
הנשמה שלי משתוקקת למרגוע.
אני רוצה כבר להיות עטופה אצלו.
לשבת לו על הברכיים.
להיות אסופה ורגועה.
להיות נסערת ולחוצה.
להגיש לו לשתות.
להתפשט מולו, להתלבש בשבילו.
להיות קשורה לידו.
להרגיש את הכח שלו עלי לא רק במילים, גם במגע, בזיונים.
אבל יש עוד שבוע, ואני? אני גרועה בדחיית סיפוקים.
ילדה מפונקת שכמותי.
