השירים/מחשבות שלי

בתלמוד יש סיפור בו רבי שמעון לועג לאדם מכוער, והמכוער עונה לו: "לך ואמור לאומן שעשני, כמה מכוער כלי זה שעשית". כשהתחלתי ללמוד קבלה המורים שלי הזכירו את המשפט הזה לא מעט, ובהדרגה גם אני התחלתי להבין שלהצטער, להתבייש או לנסות להילחם בנתונים שקיבלתי מהטבע זה מעל הכול בזבוז של זמן יקר על מלחמה חסרת טעם וגם לא נכונה.

כל אחד נולד עם נתונים מסויימים, גנטיים ואחרים, הוא עוצב על פי חינוך מסוים, קיבל וחיקה התנהגויות שנטמעו בו, ירש תכונות ומבנה אישיות מסוימים, ועם החבילה הזאת הוא צריך להתמודד ולהתנהל בעולם. חלקנו משתמשים בשיטת ההדחקה, חלקנו פועלים לנסות ולשנות או לעצב את עצמם מחדש, ובכל מקרה התפיסה הכללית היא שהפתרון תלוי בשינוי של הנתונים האלה שניתנו לי.