|
|
|
אני חולם את ההתרסקות
מתחלק ומצטמצם
כמו הסבון ברצפת המקלחת
מאבד צורה
בזמן שהוא ממשיך
לאבד כל אחיזה
רק כי ההוא צריך
שערות ורוק על הרצפה
כן זה אותו מכניס
לטראנס
אל תוך מטוטלת
בין הנבחר לבין מה שאבד
אני צריך
מרתף יותר גדול
בשביל עצמי
הם לא שלך לתכנן
אומר לעצמי
העבר הוא הסטוריה
העתיד הוא אשליה
ההווה ההוויה.
ובתוך הנהר המפואר הזה,
גאות ושפל,
זרמים תת קרקעיים
מפלים גרנדיוזיים
אדם
וסירתו
לא בוחרים בדרך
אני אני אני ואני
לפי הדרישות
שלי שלי שלי ושלי
ואני יכול לכבד את זה
כי זה רוב הזמן גם אצלי
אני ואני אני ואני
ורוצה שיהיה שלי שלי שלי ושלי
גרגרנות
מדף שלם של עוגות ופחזניות
כמה שאני אוהב פחזניות
לראות אותן מחכות להתפוצץ מבפנים
כמה חיכיתי לרגע הזה
של
להתמוטט על המיטה ולעצום עיניים.
זה רק אני עכשיו
ומיגרנות של צהריים,
חבל שאת לא פה
בכדי להתלטף לך על ה ...
נשימות ארוכות
מחזירות אותי לפרופורציה
פוקוס
מנועים מכוונים
גמישות רוחבית
בכדי להגשים
על האדם
לצייר
לתאר
בעזרת כל חושיו
את המבנה הסופי
בוהה בקהל,
עיניים אדומות ולחשים,
אני הוא לשעבר,
לא אדם לא אלוהים
וכשגופי ירעד
תנזול לה הכרה פנימית
כסנה בוער
אלחם
להיוותר
נסיבתי
כסנה בוער
להטוטן
לא אוותר
להיוותר אני
בהיתי בקהל
הלא יודעים, החוששים
ראיתי את אחיי,
במיליוני פרצופים,
אני אחליף לי צד,
כשאחליט
מסך עשן
להטוטים
חוטא בגאווה
אגרופים על החזה
חודר למטרה
חיים על הקצה
לופ משתולל
של המצוי והרוצה
חוטא בגאווה
לעבר כל מה שיהיה
מרוצה ממה שיש
לא מרוצה ממה שחסר
מה שיש - לא יבין אותי
והחסר - לא יכיל אותי
בחירותיי
מיגרעותיי
כמו ארוחה טובה
אנו תלויים ברכיבים ובמתכון
אנו הררי מילים ופסקאות
שייסחפו אל הים הגדול לולא שום יד מכוונת
הנעורים יגוועו אל מול עינינו
אנו נתקמט ללא הכרה
נדחף אל קפלי ההיסטוריה
עולמות של עוני
ושל שפע
יימחקו בקלות בלתי נסבלת
אז
כשאת עומדת מול מפתן הדלת
על מגדלי העקבים שלך
מלמלי אליי בלחש צלילי תודה
כשאת בציווי מתפשטת
לא משפל אלא מגאווה
מלמלי אליי את תפילת השפחה
מפוסקת או מקופלת,
מונחת לרווחה
אנקות הכאב יותירו בנו כוח
הרי תשוקה מתפרצת היא
קדושתה של הוויה
בבחירה זו מרצון
גופך יתחיל לפרוח
בסופו של יום
ובתחילתו של לילה
כולם רוצים את אותו הדבר
להרגיש בעלי ערך
