|
|
|
מתחיל מאש קטנה
מתחיל מלהבה
לא נעצור לרגע
כל אשר חי ונע
ניקח איתנו.
אני לא יודע אם זה כאן עדיין איתי
אני לא יודע אם זה כאן עדיין איתי
לא יודע כמה מזה אמיתי
אבל זה כואב וזה חם
זה מבעיר את הדם
ולא נכבה את זה הלילה
נתמסר אל זה הלילה
עד לעלפון
באגרופים קמוצים
הוא בוהה אל האופק
ים של אפשרויות
בחירות
הוא מעולם לא ידע
לקחת
עם רגל על הגז
150 דוחפים קדימה
אינסוף אורות
בחירות
מנווטות היישר אל
הפחד
הלב כבד
עייף
משועמם
כועס
מתוסכל
תבחרו מה שבא לכם.
נשתה בירה וברקע עונה 4 של ויקינגים.
לכו תדעו אולי אסיים אותה :)
כשהמשתנה הופך קבוע,
אין עוד טעם
להמשיך את המשחק הזה,
שותים שיקוי לשכוח,
לא להתבייש בעירום שלנו.
בחלומך האלים ביקשו
בנו לנו מזבח,
רק דם יעזור,
שותים שיקוי בשביל לברוח,
לא להחשף אל האור.
ברגע את
אותי מקלפת
באמצעות נגיעה קטנה בקצה העורף
ברגע את
אותי שולפת
אותו בור עתיק לו קראתי בית
הזיקנה מקבלת תוקף
כשספק מתחלחל בקלות
בין הסדקים שלא השכלנו
לאחות בחזרה.
כשציפינו את כס המלכות
בזהב ושיני האוייבים
שבסך הכל הדפנו
רק את עצמנו כבשנו,
להשאר,
באותו המקום ולנצח
מלחמות שאף פעם
לא התרחשו,
אין שום מקום בעולם
בו תרגיש יותר בטוח
ממלכה אבודה.
הזיקנה מקבלת תוקף,
השקט לה רק עוזר.
כשזה נוזל עלייך
את מרגישה נחשקת
כאילו כל האלים
אותך עכשיו מציירים
בעירום את מקשטת
את כס המלכות.
אין דרך ראויה יותר
מלהתעורר כך בבוקר.
אין איך
לדחוף את זה
קדימה
הם
טוענים שמגיע
לך יותר
בחר לך נשק
בחר לך אוייב
אם אין לך איך
לדחוף את זה קדימה
תתחייב
בחר לך אוייב
עם העובדה שאני לא בכושר.
זה יושב לי על הכתפיים כמו כשלון או הודאה בתבוסה, זה נוגס לי בערך העצמי.
מרגיש לי כמו גשר שהתרסק ומפריד ביני לבין ימים יותר טובים.
לכן,
נכנסים לכושר.
אימון כל ערב אל מול איזור התעשיה של ראשון סיטי.
**
חלמתי חלום,
בו אני גוסס מסרטן.
כל מיני אנשים באו לבקר אותי.
זוכר שנלחמתי בטירוף על כל שנייה של נשימה, לא היה לי מושג שזהו חלום.
לא יודע מה הפרשנות של הדבר הזה, אם בכלל ישנה.
אבל הפרשנות העצמית שלי היא ... להתעלם מהצל ולהתנתק מנוחיות ומכל מיני מניפולציות.
נדמה שזוהי נקודת אל חזור.
שיר שנכתב עלינו
שיר שהיה בין שנינו
הייתי יכול לזמזם אותו לנצח
את היית לי אוויר
הנשימה הראשונה של הבוקר
לא יכולתי שלא להתמסר
אלייך
ואת יכולה
בשניות לזמן אותי.
את יכולה לזהות אותי
ממרחק של קילומטרים
זהו ריח של תשוקה
מהול בבושה
זיעה שממלאת את החדר
אבנים צהובות בוערות
את באה
רק למעט זמן
מראה לי איך זה בעצם
לגעת,
צופה
בתודעתי נמסה,
בנהרות בוערים של תשוקה
ושל רצון לקחת.
כיבוש
מתקעקע
בין ירכייך אני יכול סוף סוף
לנשום,
גם הנזיר לא יוכל
להתעלם מכשפייך,
השמיים ייצבעו אדום.
אמרת לי אתמול,
שהחוויה הזו
בינינו
מקוללת.
