לפני 10 שנים. יום שישי, 26 באוגוסט 2016 בשעה 13:26
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 10 שנים. יום שישי, 26 באוגוסט 2016 בשעה 12:03
והמוח שלי עיסה
מפוזר אל כל עבר
נוזל על רצפת החדר
יותר
מדי
הגזמתי
לפני 10 שנים. יום שישי, 26 באוגוסט 2016 בשעה 11:28
בסיס
של כח
והתמדה
לא לנצור את הלשון
אל תעמיד פנים
כאילו לא ידעת.
אלכוהול זורם
משתלט על כלי הדם
ואני מתרחב
מתעקש
לקעקע
כף יד על
ישבן
בתוך
צינורות
חמים
של חיים
ועונג
לפני 10 שנים. יום חמישי, 25 באוגוסט 2016 בשעה 10:20
הדבר הכי קשה שאדם צריך לעשות הוא להשתחרר משלשלאות העבר.
אני לא חושב שיש לנו הבנה לכמה כח יש להן.
ישנה תיאוריה שאומרת , שמדעית , המצב התודעתי שלנו הוא אף פעם לא זהה.
כמו פתית שלג.
אנחנו אף פעם לא נחווה את אותה התודעה.
אבל
ישנן תבניות,
של פחד ושל ייאוש ושל דכאון ושל הרס עצמי.
והתודעה - כמה שלא תשתנה , עדיין תהיה סגורה ומתוחמת בתוך התבניות האלה.
ואנו הופכים להיות התחושות שלנו.
לא הייעוד שלנו , או הרצון שלנו או הרעב שלנו או הפוטנציאל שלנו,
אנו הופכים להיות התחושות שלנו,
אנו הופכים להיות השתקפויות של פחד, ייאוש , דכאון , הרס עצמי או כל תבנית הרסנית אחרת כי אנו כבולים באותן תפיסות עתיקות.
אנו מתביישים בתבניות האלה.
אנו מפחדים להראות אותן לעולם.
אנו מפחדים להגיד שהן הופכות להיות אנחנו.
אנו מפחדים לבקש עזרה כי זה יאיר אותנו בעלומות אור פתאטיות.
אז אנו נשארים
באותה הנקודה
באותה התנוחה
באותו המקום.
אני כותב את כל זה לעצמי בשביל להזכיר
לעצמי
שאני כמו מזג האוויר,
תמיד משתנה
תמיד בתנועה
ותנועה
חייבת להיות קדימה, כמו הגלים בים או גלי הצליל
התנועה היא תמיד קדימה
וכשנעים מהר
ועם עוצמות
ורעב
רעב בלתי נגמר
השלשלאות האלה
בסופו של דבר
ייעקרו מהאדמה וישחררו אותנו
מאותו מקום בו אנו עומדים.
לפני 10 שנים. יום חמישי, 25 באוגוסט 2016 בשעה 8:57
הלכתי לשעה ברגל של קניות וסידורים
חזרתי מיוזע כמו חוטב עצים
תוך כדי חושב על מטרות ויעדים
אילו חייתי בזמן אחר
מה הייתי מבקש מהאלים?
לפני 10 שנים. יום רביעי, 24 באוגוסט 2016 בשעה 21:14
מוזר איך נעילת מרחב הראייה
התמקדות בדבר אחד
מחדדת את הכל,
מחזירה את הפוקוס,
ומאפשרת בעצם,
בסופו של דבר,
להרחיב את מרחב הראייה.
לפני 10 שנים. יום שלישי, 23 באוגוסט 2016 בשעה 21:51
מתחיל מאש קטנה
מתחיל מלהבה
לא נעצור לרגע
כל אשר חי ונע
ניקח איתנו.
אני לא יודע אם זה כאן עדיין איתי
אני לא יודע אם זה כאן עדיין איתי
לא יודע כמה מזה אמיתי
אבל זה כואב וזה חם
זה מבעיר את הדם
ולא נכבה את זה הלילה
נתמסר אל זה הלילה
עד לעלפון
לפני 10 שנים. יום שני, 22 באוגוסט 2016 בשעה 7:54
באגרופים קמוצים
הוא בוהה אל האופק
ים של אפשרויות
בחירות
הוא מעולם לא ידע
לקחת
עם רגל על הגז
150 דוחפים קדימה
אינסוף אורות
בחירות
מנווטות היישר אל
הפחד
לפני 10 שנים. יום ראשון, 21 באוגוסט 2016 בשעה 20:29
הלב כבד
עייף
משועמם
כועס
מתוסכל
תבחרו מה שבא לכם.
נשתה בירה וברקע עונה 4 של ויקינגים.
לכו תדעו אולי אסיים אותה :)
לפני 10 שנים. יום ראשון, 21 באוגוסט 2016 בשעה 19:39
כשהמשתנה הופך קבוע,
אין עוד טעם
להמשיך את המשחק הזה,
שותים שיקוי לשכוח,
לא להתבייש בעירום שלנו.
בחלומך האלים ביקשו
בנו לנו מזבח,
רק דם יעזור,
שותים שיקוי בשביל לברוח,
לא להחשף אל האור.
ברגע את
אותי מקלפת
באמצעות נגיעה קטנה בקצה העורף
ברגע את
אותי שולפת
אותו בור עתיק לו קראתי בית