לפני 10 שנים. יום ראשון, 7 באוגוסט 2016 בשעה 9:33
באתי לבקר את החברים מהעבודה הקודמת.
נזכרתי למה עזבתי :)
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 10 שנים. יום שבת, 6 באוגוסט 2016 בשעה 19:39
ראשון לציון
חם מוות
מי בא לים?
לפני 10 שנים. יום שבת, 6 באוגוסט 2016 בשעה 12:24
לא הולם אותי בכלל.
עם ההבנה הזו,
אני נושם קצת אחרת,
חוזר לו,
הניצוץ בעיניים.
לפני 10 שנים. יום שבת, 6 באוגוסט 2016 בשעה 9:56
זה לא אתה שנטשת אותי,
זה אני שנטשתי אותך,
אתה לא מבקר אותי
בחלומות
וכשאני בלית ברירה מאבד את עצמי
ועדיין
הגוף נושם בכל בוקר,
לרגעים מצטמק בחרדה,
ולעיתים מתמלא בגאווה
של הישרדות,
למרות שאנו חיים
בזמן בו
אין דם על הידיים,
אך ישנן תוצאות
הרות גורל
גם כשאשר אנו לא סוחבים על גבינו חרב.
אני לא יכול לומר,
שאזהה אותך
לא כרגע
יותר מדי שכבות של בוץ על העיניים
אבל אני אמשיך לנוע
אתמודד עם גאות ועם שפל
אנווט בין ספינות טרופות,
בין מיצרים , אל תוך האופק
גם כאשר מסביב אזהה רק חשיכה.
לפני 10 שנים. יום חמישי, 4 באוגוסט 2016 בשעה 6:36
מחסומי כתיבה, סתימה בעורקים,
אתה פשוט נושם אחרת.
מזנק קדימה ואחורה בין עולמות , מפשפש בזכרונות , מפזר אבק לכל עבר.
מתחיל המאבק.
עם אגרופים לקיר אתה מחפש קצת השראה, להצית מחדש את קצה הלפיד.
להתוות לעצמך דרך.
לפני 10 שנים. יום רביעי, 3 באוגוסט 2016 בשעה 6:59
שאלה לגברים שפה...
שיער גוף,
לגלח?
לדלל?
לא נוגעים?
לפני 10 שנים. יום שבת, 30 ביולי 2016 בשעה 11:39
כשהורדתי לה סטירה
הרגשתי איך הגולגולת שלי מתכווצת
איך באותו הרגע
כל פנסי הרחוב מאירים עליי
ואני קפוא לי שם
כמו ניאנדרתל קדום
רוכן מעליה
איך באותו הרגע
שנינו חווינו
פחד.
היא ליטפה אותי מאחורי הראש
מסבירה שזה בסדר
שאני יכול לאט לאט לחזור לנשום.
אותו צורך בכאוס
משאיר אותי בשליטה
משאיר אותי בנקודה
בה הכל יכול לקרות
בה מותר לטעות
אך בהצצה שניה
אותו כאוס
מותיר לי פתח לברוח
מנקז אותי כל פעם מחדש
ל
תהום מתחדשת
אדמה מתפוררת
שממחישה לי יותר מתמיד
כמה ריק הוא ה...
לפני 10 שנים. יום שבת, 30 ביולי 2016 בשעה 9:33
זו הפעם הראשונה
שאנו רחוקים כל כך
זרים כל כך
אבודים כל כך
חש זאת בעמוד השדרה
מטפס בפנים לאט נורא
וכשמגיע מעט אור
הוא נאחז בפחד
מכסה את כל גופי זיעה קרה
זה לא ייתן אחרת
זה לא ירשה אחרת
וכשאני מכריז על קרב
הוא משנה צורה
לפני 10 שנים. יום חמישי, 28 ביולי 2016 בשעה 9:40
פעמיים ביום
הרופא אמר שזה בסדר
יש בך חור שצריך לסתום
לא יעזרו פנטזיות
על האישה באדום
או שימוש
מסיבי
בכף היד
לפני 10 שנים. יום חמישי, 28 ביולי 2016 בשעה 6:31
הוא סוחב עצם זר
על הגב
מתפלל שלא יבגדו
הברכיים
אור מלטף
השמש סוחטת
וזה נדמה
שזהו קרב אבוד
הוא דוחס את עצמו
בין גלגלי השיניים
מוכיח לאלוהי הזמן
שהוא עדיין פה
מתפלל שלא יבגדו
העיניים
חזיון של כשלון
בפתח
בין המילים שהוא מתאמץ לשכוח
היה בעבר הלא רחוק
סיבות לפמפם עוד קצת
דם בורידים
וכעת הוא נאלץ
להשאר ער