|
|
|
כל התפיסות המוטעות
כל השקרים שצפים
אבודים
שק של חזיונות על הגב
לעיתים מושכים
לעיתים נמשכים
לו ידעתי
איך , לווסת את כל זה
דרוכים,
מסתכלים מהצד.
כל התפיסות המוצלחות
כל הקשרים מתהדקים
יש חוטים
מאחורי המסך
כובשים בגאון
לעיתים מאבדים
קצב
מוסר
זרימה תקינה של הדם.
מילים תקועות בבטון
כמו כפות רגליו
כמו שתי ידיו
מילים מטפסות במעלי הגרון
האם נצעק?
או שמא נשתוק שוב.
האם נדחוף את כל היד עד
שלא נוכל לנשום
יש גבול
לסיבולת
כמו עיניי הדואות היישר
מהחלון
לא אדע עוד שובע
או שקט
עד מותי
מתנתקים כשאנו,
משחקים יותר מדי,
מתגלגלים רחוק מדי,
נקודת האל חזור
עם לכלוך תחת הציפורניים,
האודם שבפנים,
שריטות קלות על הברכיים,
מתקרבים ומתרחקים
אנו מתנתקים כשאנו,
משחקים שוטים, מחפשים להתנקות
משליכים הכל הצידה
ג'אנקים של תשוקות
היה את זה בטלוויזיה,
גם לנו זה יכול לקרות,
אנו מתנתקים כשאנו,
משתעבדים למסיכות.
זוהי תפילה פנימית
בעזרתך היא תהדהד בעולם
זוהי תפילה פנימית
דרך חדשה לנשום
שים על ראשך כתר
התקדם בתנועה ובמילים
הזהר בלשונך
צעק לכל עבר תשוקתך
בורות בורות ייפערו בדרכנו
סדקים קטנים יתגלו בעור
ועליך לדעת
כל אשר למטה ולמעלה
ומעבר
שבוי בדמיונך,
נתון לעיצובך,
וכל החלקים מפוזרים על רצפת החדר
התייצב בדעתך,
תתמקד בתשוקתך,
היה עיקבי בחלומותיך,
תנווט את האור בחשיכה,
תתמכר לעוצמת גדולתך,
שים על ראשך כתר...
כשהאגו יובס,
ותתמלא בקדושה עצמית,
אנרגיה טהורה שמגיעה מאור שמש וירח,
תוכל להרים מבט ולגלות,
עולם.
לא קל להסביר את הפער
לכל מי שמעולם לא חווה את חיבוקו
הוא מלווה אותך
בכל צעד
הוא ממשיך לגדול
כשאדם על גחונו
השריון העתיק הזה
החלוד הזה
אמרו הם
אין בו יותר צורך
לא היית פה כשבאתי
וכל כך הרבה דברים היו לי להגיד לך
יש שירים חדשים,
מיתרים זזים בגוף התהודה הזקן הזה,
שיעורים שיעורים
תווים חדשים,
ונגיעות קטנות של אור,
מלטפות את בית החזה
זה מייצב אותך
התנועה פתאום זורמת.
אי שם באופק,
מפסקת היא רגליים
קוראת לעוד ועוד,
ואני מוצא מילים חדשות,
יושבות לי על הכתפיים
מלוות אותי הביתה.
ומחפשת
ובינתיים היא חסרה לי
הצליל מבקע את העור החשוף,
נסדקים לאט ומתמכרים לפער,
לא עבד, לא אדם חופשי,
כף ידך אוחזת לי בגרון.
ביקשת רוך, ביקשת שקט,
ביקשת התמסרות לשמש, האלה היחידה,
ומי אני ללא השמש?
איזו תועלת אמצא בתפילה?
נווט עצמך קדימה,
לא אדם חופשי, צועד בחשיכה
ביקשת סגידה אל הירח,
ומי אני ללא תפילה?
הצליל מבקע את העור החשוף,
נסדקים לאט וממשיכים ללכת,
תקיעת שופר ואז אגיע לי הביתה,
אמצא רוך, אמצא לי שקט,
כף יד אוחזת לי בגרון, מלטפת.
יש בי טוב.
מאז ותמיד ידעתי, יש בי טוב.
אותו אור פנימי , שלפעמים מבצבץ לו החוצה מאחד הסדקים, בשביל ללוות אותך הלאה, לסמן את הדרך.
כן , תמיד ידעתי, יש בי טוב.
קל לצייר על כזה נייר.
צריך רק למחוק.
אך מה יש למחוק , תהיתי.
איך זה למחוק?
והיו לנו 6 שניות במעלית,
הבטנו, שתקנו,
בדרך למעלה, היינו אני
והאחד השני,
לווין שסורק את השמיים.
קל לצייר על כזה נייר.
אש לא תכלוהו,
אותו היא תלבין
במידה ולא ייסחף עם הרוח,
צווי התקופה, לא יכתימו אותך
אור גדול, יתווה את הדרך.
קל לצייר על כזה נייר.
השפלתי מבט מול הזרה ברחוב,
הרי תמיד ידעתי, יש בי טוב.
