|
|
|
אז
אם ברצונך לחיות,
הכר בעובדה שאין מולך דלת.
או שער.
כי אם ברצונך לחיות,
עליך לחצוב בקיר,
לרסק גשרים,
אש מאחוריך,
צבאות מלפניך.
כי
אם ברצונך לחיות,
לרטוט כאלוהי,
עליך לחוות את האושר הקולקטיבי של האדם,
וכך גם את מכאוביו.
דם יוביל אותך קדימה,
בדם תטבע , ומדם תקום.
כי אם ברצונך לחיות,
לרטוט כאלוהי,
חבק את היקום והכלום,
כלים שלובים אנו.
היא גורמת לך לחשוב
אולי אפשר גם אחרת
אולי התחפשת לאדם הלא נכון
ואם אנו מחופשים
משפילים ראש אך משחקים
מי יוכל להסביר לי
מדוע האוקיינוס מבעבע?
Give away the stone. Let the oceans take and transmutate this cold and fated anchor.
Give away the stone. Let the waters kiss and transmutate these leaden grudges into gold.
אין יותר יפה ממנה .
אלומת אור, לבושה לבן , מתקרבת אל השולחן בצעדים קטנים.
קבענו להפגש מתחת לירח, על הגבעה הירוקה באי הקטן שאנו בונים.
כשאתה מביט היישר אל תוך האפור שבעיניה ,
אתה מגלה צבעים שאין ביכולתך להסביר , את מקורם ועוצמתם , איך הם אותך ברוך קושרים.
יש מוסיקה שברקע מתנגנת, כינורות וכלים קדומים.
וכשהיא סוף סוף מולי מתיישבת , כל הכוכבים שבשמיים עליה מתמקדים.
השולחן מחכה לכף ידה המושטת.
יין מבורדו , גבינות מכל קצוות תבל.
ובזמן שאני כותב לך,
על הערב המושלם...
יש בי רצון להשליך את כל הטוב הזה לים
ולאחוז במותנייך , להשכיב אותך על השולחן,
להרטיב גופך ביין ,
ללגום ממך כל שלוק קטן,
כי את פנטזיה מלכתי
את סם חדש , את מגמדת
את כל הפחדים שאספתי מהרחוב
כן את פנטזיה מלכתי
את סם חדש , את ארוחת הערב
תחת אור ירח אותך רוצה לטעום.
אני חולם במקטעים
ללא כל צליל
גוון אפור משתלט על הבמה
אין לך מקום
בתוך החלום
הזה
בוא ותקח
בוא ונברח מכאן
בצעדים קטנים נכבוש
את כל מה שלא רצינו
בתנועה חדה אחת
גילית לי עולמות
אני סובל מחזיונות
אין לי מקום
בתוך שגעון הגדלות
הזה
בוא ותקח
בוא ונברח מכאן
וכשנהיה גדולים
היא מבטיחה - יהיה בסדר
כף יד יורדת למטה
הגוף מתפתל,
יורה, רסיסים קטנים
כף יד מנווטת אותי הלאה
ברגע שגילית שאתה עדיין נושם את זה
לא נותרו לך יותר מדי ברירות.
השקט דוקר אותך
משאיר בך חורים קטנים
לו יכולתי להתמודד ככה
האם היינו נשארים זרים?
עכשיו אתה עם הפנים לקיר
מתמתח, אגרופים קמוצים
הגוף שלך כבר לא זוכר
איך בני אדם הופכים אלים
אתה מתמקד בצלקות
מתמקד בסדקים
משתדל להשאר במקצב אחיד
אגרופים קמוצים מדממים
ברגע שגילית שאתה עדיין נושם את זה
לא נותרו לך יותר מדי ברירות
פושטים את השריון החלוד
שואפים לנגיעות קטנות
כשתבואי אליי בעור חשוף,
מתגאה בשלמותך,
אקרא לך אלילה שלי
יחידה שלי.
כשתבואי אליי בעור חשוף,
מהללת את אורך,
אגע בך יחידה שלי,
אלילה שלי.
וכשיירד עלינו לילה,
את תהיי לי אור ירח
שולטת בגאות ושפל
את תהיי לי המזבח
" לא תהיה לחור שחור"
אומרת
" לא תהיה לחור שחור"
כשתבואי אליי בעור חשוף,
אגע בך יחידה שלי,
אגע בך אור.
מילים ילוו אותך הביתה
גם אם בטפשותך ריסקת את כל הקירות
מילים ילוו אותך הביתה
גם אם כמעט ויתרת על להיות
במבט מלמעלה
החוייה נראית קצת מיותרת
מיותמת
חסרת זהות ,
מקוללת אם תרצו.
אנשים מוזרים
כשאתה זר
לכתוב כי זה נח
לכתוב בכדי לברוח
ככה זה רק אני שמתפשט
ומוותר לעצמי אם לא חרזתי
יש בנו נחת מהלבד הריגעי
כך אולי נוכל לכבוש את העולם
יש בנו פחד מהלבד הנצחי
בצורה הזו לבטח נשתגע
לכתוב כי זה נח
לכתוב בכדי לברוח
ככה זה רק אני שמתפשט
ומוותר לעצמי אם לא חרזתי
יש בנו נחת מהלבד הריגעי
כך אולי נוכל לכבוש את העולם
יש בנו פחד מהלבד הנצחי
בצורה הזו לבטח נשתגע
