לפני 8 שנים. 5 ביוני 2016 בשעה 14:26
ברגע שגילית שאתה עדיין נושם את זה
לא נותרו לך יותר מדי ברירות.
השקט דוקר אותך
משאיר בך חורים קטנים
לו יכולתי להתמודד ככה
האם היינו נשארים זרים?
עכשיו אתה עם הפנים לקיר
מתמתח, אגרופים קמוצים
הגוף שלך כבר לא זוכר
איך בני אדם הופכים אלים
אתה מתמקד בצלקות
מתמקד בסדקים
משתדל להשאר במקצב אחיד
אגרופים קמוצים מדממים
ברגע שגילית שאתה עדיין נושם את זה
לא נותרו לך יותר מדי ברירות
פושטים את השריון החלוד
שואפים לנגיעות קטנות