|
|
|
אני חולם במקטעים
ללא כל צליל
גוון אפור משתלט על הבמה
אין לך מקום
בתוך החלום
הזה
בוא ותקח
בוא ונברח מכאן
בצעדים קטנים נכבוש
את כל מה שלא רצינו
בתנועה חדה אחת
גילית לי עולמות
אני סובל מחזיונות
אין לי מקום
בתוך שגעון הגדלות
הזה
בוא ותקח
בוא ונברח מכאן
וכשנהיה גדולים
היא מבטיחה - יהיה בסדר
כף יד יורדת למטה
הגוף מתפתל,
יורה, רסיסים קטנים
כף יד מנווטת אותי הלאה
ברגע שגילית שאתה עדיין נושם את זה
לא נותרו לך יותר מדי ברירות.
השקט דוקר אותך
משאיר בך חורים קטנים
לו יכולתי להתמודד ככה
האם היינו נשארים זרים?
עכשיו אתה עם הפנים לקיר
מתמתח, אגרופים קמוצים
הגוף שלך כבר לא זוכר
איך בני אדם הופכים אלים
אתה מתמקד בצלקות
מתמקד בסדקים
משתדל להשאר במקצב אחיד
אגרופים קמוצים מדממים
ברגע שגילית שאתה עדיין נושם את זה
לא נותרו לך יותר מדי ברירות
פושטים את השריון החלוד
שואפים לנגיעות קטנות
כשתבואי אליי בעור חשוף,
מתגאה בשלמותך,
אקרא לך אלילה שלי
יחידה שלי.
כשתבואי אליי בעור חשוף,
מהללת את אורך,
אגע בך יחידה שלי,
אלילה שלי.
וכשיירד עלינו לילה,
את תהיי לי אור ירח
שולטת בגאות ושפל
את תהיי לי המזבח
" לא תהיה לחור שחור"
אומרת
" לא תהיה לחור שחור"
כשתבואי אליי בעור חשוף,
אגע בך יחידה שלי,
אגע בך אור.
מילים ילוו אותך הביתה
גם אם בטפשותך ריסקת את כל הקירות
מילים ילוו אותך הביתה
גם אם כמעט ויתרת על להיות
במבט מלמעלה
החוייה נראית קצת מיותרת
מיותמת
חסרת זהות ,
מקוללת אם תרצו.
אנשים מוזרים
כשאתה זר
לכתוב כי זה נח
לכתוב בכדי לברוח
ככה זה רק אני שמתפשט
ומוותר לעצמי אם לא חרזתי
יש בנו נחת מהלבד הריגעי
כך אולי נוכל לכבוש את העולם
יש בנו פחד מהלבד הנצחי
בצורה הזו לבטח נשתגע
לכתוב כי זה נח
לכתוב בכדי לברוח
ככה זה רק אני שמתפשט
ומוותר לעצמי אם לא חרזתי
יש בנו נחת מהלבד הריגעי
כך אולי נוכל לכבוש את העולם
יש בנו פחד מהלבד הנצחי
בצורה הזו לבטח נשתגע
במסע הארוך
יהיה בו ערך
כמו ריצה למרחקים ארוכים
אך בזה הרגע
היא לא רואה שום תועלת
בלהחליף נוזלים
בסדינים נקיים.
איתה הוא מצטייר
כדמות מטושטשת
אחת שנשכחה מאחורי הקלעים
ומבטו מושפל
רצה אך לא יכל
הוא נשאב בחזרה אל הסדקים
כי יש שם צל
אולי טיפה יותר נעים
הם זוחלים אל העקב ואל השוט
ואני בחיפוש אחר יד מושטת
כי מסתבר שאבדה לי קצת הדרך
ואין שום חריץ בקיר, אין גליל לדלת
ובזמן שהם יקדשו תאוות בשרים
אני אנסה להזכר , מה זה פשוט ללכת.
אין עיגולים שלמים
זה את אומרת
אין עיגולים שלמים
משהו חייב להתעוות בדרך
אין בני אדם שלמים
נרדוף אחר עיוותים את אומרת
אין בני אדם שלמים
מישהו לבטח ידמם בדרך
כשהאהבה מנוטרלת
מומרת אצל החלפן ברחוב
אנו סוחרים לנצח את אומרת
הגוף והנפש
יידרשו הם לכאוב
אין עיגולים שלמים
אנו נתעוות בדרך
כמה רחוקים ממך
ככה נהנה לדרוך לך על הפנים
כשיירד הלילה
ונכנס אל חדר המיטות
נרשה לעצמנו לשקר ולהיות שוב
אלמותיים
הנקבים שלכן
הנקבים שלנו
באור ירח כולנו חלולים,
רודפים אחרי סימפטיה
חותמות ואישורים,
תור לקב"ן וטפסי טיולים.
אילו היינו נפגשים
בטמפרטורה אחרת,
הייתי גורם לך לזרוח,
אך לא כרגע
כשיש בי שבר,
ממנו מטפסים צללים
מהם את חייבת לברוח.
הנקבים שלך משתקפים,
ברצונות שלי,
לטייח, לנטוש , לקעקע
אך אור הירח מאיר
רק על מסלולי
מקום בו האדם השתרש בכניעה.
זרה לי האינטימיות הזו,
הרחקתי את מיטתי מזרות,
שכחנו מה הוא צעד,
איך הוא - נארג עם הפחד,
קרה לי וזרה לי
האינטימיות הזו.
