|
|
|
הרבה זמן לא הייתי פה
השתדלתי להסתובב בין מקורות אור
צג המחשב שלי הציג מסמכים וסדרות
לא היה שום מקום לפורנו
להשפלה
לכאב
יצרתי תיקייה קטנה במוח
קראתי לה
Things i need
דיברנו שם על הימלטות משעמום
על תאווה לחמלה וקבלה
ולא לבשר ולסימנים כחולים
כשכן חטאתי הרגשתי
לא משוייך
מנותק
שנאתי את תחושת ה cum על ידיי.
אני ואהבה זרים הם
לא טעמתי זוגיות במשך שנים
אני בוהה בהבנה מלאה
לא מסיט עיניי מהפער שמולי
אין שום נחמה בתהומות האלה
אין שום נחמה.
ימים של כאוס
מתאמצים להשאיר את הראש זקוף
ימים של פחד
של רטט
של יותר מדי תנועות
ושל תחושה מחבקת של קפאון
הייה השורש
ימי מלחמה.
לו הייתי צריך לתאר
את סך הקולות
הייתי מצייר קרני שמש
קורסים אל תוך עצמם
רוצים להאיר יותר מדי
להזכיר
זה יכול להיות יומך האחרון כאן ילד
שנה את מה שאתה
מי שאתה
וכך
גלה את מי שבך
מה שבך
מבעבע
לא רק
לשרוד
מלחמות ודימום
פנימי
הסתכלתי מרחוק
שומר על ארשת פנים קפואה
ואז צללתי עמוק
מחפש כתבים נסתרים
תודעה
לו יכולתי להבין את המין הנשי
לו יכולתי להבין את המין האנושי
לו יכולתי להבין את עצמי
לבטח הייתי מנצח
אז שבתי להתבונן,הפעם לעומק
חושב איך לשחות
ולא איך לשרוד
בנשימות קטנות
חלל החזה מתנפח
נבנים מחדש
כל היסודות
מרגיש כאילו מעולם לא התעוררתי
מרגיש כמו חתירה אינסופית בתוך חלום
כי כבר הייתי כאן
על אותה הנקודה בציר הזמן
ובכל פעם בה אני מנסה להתרחב
לקרוע את הרקיע מעליי
ישנה תהום נפערת מקדימה
חושפת ממולי את כל האין אליו אני יכול ליפול
אך יש קול קטן שמדי פעם צץ לו
חבוי היטב ,לא מוצא את מקורו
נדמה שהידע שלו הוא אינסופי
מדי פעם הוא חושף את דמותו
הוא רק ילד
חף מתאווה, מבצע ומפחד
שמבקש ללא הפסקה שאבוא איתו לשחק
"זה רק חלום" ,
אמר בעודו במעגלים חותר
זה רק חלום שאינסוף פעמים חוזר
היכולת שלך לשתק היא מרתקת
אתה מכה בבטן
דוחף ולא נרתע
מושך תמיד אל האפילה
מתעורר לבוקר מלא פחד
6 וחצי ואני חייב להיות בתנועה
כי היא משחררת
היא מנתקת את הפחד
היא חדוות המלחמה.
שדים ומפלצות מתעצמים כשגודל הפער
בין מה שיכל להיות לבין מה שהיה.
לא עוד מריחת הזמן
לא עוד דימומים קטנים בחלל הבטן
לא עוד תאוות בשרים על המסך הקטן.
אני מבולבל הבוקר
אני מותש הבוקר
אני מפוזר הבוקר
אני מחובר הבוקר
אני דוחף לשינוי התודעה
אני נמצא בעין הסערה
אני נכנס מרצון למלחמה
אני חרד
אני צועק
אני לא נרתע
שינויים הכרחיים
ומנועים קדימה
לא רואים כלום באופק
אבל יורדים אל החוף
כן אולי נצטרך לקפוא קצת מקור
ואולי נגלה שאין שם כלום בעצם
אך הנפש מאסה בלצפות מרחוק
והגוף מתחנן לתנועה מתמדת
אש בעיניים
תוביל לדם על הידיים
לנצחונות קטנים
ואינספור תבוסות
אבל אנחנו נושמים
לראשונה
מנועים קדימה
אש בעיניים
רוצים להיות
מהרגע בו החלטת ללכת
לא נותרה ברירה אלא לוותר
ראיתי הבזקים שלך כשירד הלילה
נזלת לחלומות ולא רציתי להתעורר
ומהרגע בו החלטת, אני הולכת
כל האפור נראה מתאים יותר
אז אני נשמע כמו קלישאה מהלכת
כמו עץ שנתקע בתקופת השלכת
אולי הגיע הזמן
להתיר את החוזה שנחתם עם השטן
אין שום מרחק
אין עין שמצלמת אופק
המשך כך
השאר מנותק
אותם רגעים עייפים
מותירים אותך על קצות האצבעות
מתרחק מהשורש
השאר מנותק
הו
שמש
מתפוצצת מבפנים
בשביל לתת בי אור
אין שום מרחק בינינו
אוחז בי לאורך כל הדרך
זו דרך חדשה של קומיוניקציה
תן לדם לזרום
עם כל גלי החום שתוקפים עכשיו
תן לעור לנשום
לגוף יש צורך
לגוף יש צורך
לך יש דחף
משתק כמו אבן בכליות
לא יחלוף בקרוב
35
להתחיל מחדש?
והיכן?
ואיך?
מה יש לי להציע לעצמי? להציע לעולם.
מה יש לו להציע לי?
הרבה. כל כך הרבה. אני יודע.
אבל איך הופכים את המפל לנהר.
איך שטים בבטחה?
איך זה מרגיש כשיודעים לאן צריך ללכת?
זה מרגיש כמו הסיכוי האחרון... אם יש בכלל דבר כזה.
נקודת אל חזור ממנה אפשר רק לצנוח. במקרה הטוב יהיה מצנח.
הכל צועק לי לעצור ולרדת.
