|
|
|
אנו חייבים להיות
גופים בתנועה
חייבים לזהות את
כיוון העדר
זה עניין של מוטיבציה
ושינויי צורה
של קולות קדמוניים
של תדר
הנה אני- ברוך לחש הוא
עבר יותר מדי זמן
עכשיו עלינו לדבר
איתי
לא
תרגיש אבוד כמו פעם.
אמרת שאני ואת
שני ניצבי קרח
רק אם יבוא שטפון גדול
נתקדם ונוכל לנדוד
אמרת ש...
אולי רק ככה יתנתקו השלשלאות
אןלי רק באדמה חדשה
תוכל השמש להפשיר שוב
ולך תדע
אולי תגלה שורשים חדשים
אולי תמצא אור חדש
עור חדש
אמרת שעליי ללכת
זה זול
אמרת שעכשיו שלכת
באמת זול
לא יודע מה חווית מאחורי הדלת
יודע שככה זה מרגיש שהאדמה רועדת
כשאין מדרגות
זה עליות חדות או מדרונות
מתגלגל לו
כסף כסף כסף
אתה קורס אל תוך שיחות פנימיות
שמפצירות בך
מתישהוא ללכת הלאה
אבל אולי תתבונן קצת מרחוק?
תחשב שוב מחדש את כל המשוואות שלך
תתעלם ותתנתק
שוב לצלול , להחנק
להתמסר לחום השמש להתרחק
כמו בכל פעם
יש תחושה
של
סוף
תחושה שמתהדק החבל
והרעש יתחלף לו
במיליון נשימות קטנות
כי היינו קצת יותר מדי בצד
קצת יותר מדי לבד
מתבטלים
ומבטלים
מפזרים את החתיכות.
יש בי
תחושה
של שקט
בתקווה שתחזיק מים
שתשרוד הסערה
לרוץ וליפול
או
לשבת בנחת
סוג של נחת
כזו שמרקיבה
ומקריבה את הזמן
מאכילה את המוח
בצבעים אחידים
שחור ולבן
אינטואיציה נדחקת
אל שולי היום
חישובים מתמטיים
עדיף היה להשאר באתמול
ריח משכר
תמהיל של תשוקה ובושה
מזכיר לך
שיש לך תמיד לתת
רסיסים קטנים של אהבה עצמית
הוא מתעטף על כף ידי
מסרב ללכת
תזכורת לכך שרק אני
את רוחי מענג
אני מטריד את עצמי
אני סורק תלת מימדי
אני אפשרתי לנפש ולרוח
לטבוע במעמקי נוזלי הגוף
כמו טורף כמו רוצח
אני זוחל כשדמי רותח
ואת תתכלי איתי לרגע
בו נוכל לחדור
לרטוט
לנדוד
החסכים גורמים לי לבהות
לרצות קצת אחרת
לחלום בהקיץ.
בוחר במטאפורה זולה
לתאר את רוחי המתאיידת
מתכסה במילים
שאיבדו משמעותן.
זה משחק בו קל לי לשחק
עם כל נצחון אני מתרחק
לובש מחדש את החליפה השחוקה
מתהפנט מתעתועי חריזה...
החסכים גורמים לי לבהות
לרצות קצת אחרת
את אוחזת בידייך
פרטי הלבשה תחתונה
אני אשתה עצמי לטמיון
לגמור מהר
ולשכוח.
כהרגלך
משיכות קטנות
צלקות חוזרות מהעבר
רק במבט את קושרת
ובלשונך את חונקת
דוחפת אותי אל אותו מקום מוכר.
העירום שלך
הוא צל קדמוני
שמכסה.
משיכה
מהם הצבעים שתופסים את העין?
שחור ולבן משרטטים אותי
מבטלים בכל פעם את האינסופי.
נדמה שלפעמים נאבד לו הרצף
יש סדקים זמניים
חבלים בלתי נראים
מושכים קדימה
אחורה
למעלה למטה , קורעים איברים.
מעסיקים אותי בבנייה מחדש
בחיפושים חדשים.
משיכה
אני רואה את סך כל התווים המיניים
הרמוניות בין קימורייך
חטאים קדמוניים
נשבר לו הרצף
הפער גדל עם תאוות הבשרים
אני רואה שערים , שדיים
ריקוד שמיימי, תווים מיניים.
לאחרונה אני נושם קצת אחרת
מסתכל על עצמי מקרוב
בצעדים מינימליסטיים ,
בתשוקה מתגברת
אני מרשה לעצמי לאהוב
וכך אני נטול לחסדיה
של התנועה המתמדת
שעם שברי מאמץ
תשחרר
והדרך תהיה קצת פחות מעורפלת
והאופק מעט יתבהר.
