צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 10 שנים. יום ראשון, 28 בפברואר 2016 בשעה 5:57

היכולת שלך לשתק היא מרתקת

אתה מכה בבטן 

דוחף ולא נרתע

מושך תמיד אל האפילה

 

מתעורר לבוקר מלא פחד

6 וחצי ואני חייב להיות בתנועה

כי היא משחררת

היא מנתקת את הפחד 

היא חדוות המלחמה.

שדים ומפלצות מתעצמים כשגודל הפער

בין מה שיכל להיות לבין מה שהיה.

 

לא עוד מריחת הזמן 

לא עוד דימומים קטנים בחלל הבטן

לא עוד תאוות בשרים על המסך הקטן.

 

אני מבולבל הבוקר

אני מותש הבוקר

אני מפוזר הבוקר

אני מחובר הבוקר

אני דוחף לשינוי התודעה 

אני נמצא בעין הסערה

אני נכנס מרצון למלחמה

אני חרד

אני צועק

אני לא נרתע

 

 

לפני 10 שנים. יום שבת, 27 בפברואר 2016 בשעה 13:23

שינויים הכרחיים

ומנועים קדימה

לא רואים כלום באופק

אבל יורדים אל החוף

 

כן אולי נצטרך לקפוא קצת מקור

ואולי נגלה שאין שם כלום בעצם

אך הנפש מאסה בלצפות מרחוק

והגוף מתחנן לתנועה מתמדת

 

אש בעיניים

תוביל לדם על הידיים

לנצחונות קטנים

ואינספור תבוסות

אבל אנחנו נושמים

לראשונה

מנועים קדימה

אש בעיניים

רוצים להיות

 

לפני 10 שנים. יום שבת, 27 בפברואר 2016 בשעה 13:03

מהרגע בו החלטת ללכת

לא נותרה ברירה אלא לוותר

ראיתי הבזקים שלך כשירד הלילה

נזלת לחלומות ולא רציתי להתעורר

ומהרגע בו החלטת,  אני הולכת

כל האפור נראה מתאים יותר

 

אז אני נשמע כמו קלישאה מהלכת

כמו עץ שנתקע בתקופת השלכת

אולי הגיע הזמן 

להתיר את החוזה שנחתם עם השטן

 

 

 

לפני 10 שנים. יום רביעי, 17 בפברואר 2016 בשעה 10:06

אין שום מרחק

אין עין שמצלמת אופק

המשך כך

השאר מנותק

 

אותם רגעים עייפים

מותירים אותך על קצות האצבעות

מתרחק מהשורש

השאר מנותק

 

הו

שמש

מתפוצצת מבפנים

בשביל לתת בי אור

אין שום מרחק בינינו

אוחז בי לאורך כל הדרך

 

 

לפני 10 שנים. יום שני, 15 בפברואר 2016 בשעה 3:28

זו דרך חדשה של קומיוניקציה

תן לדם לזרום 

עם כל גלי החום שתוקפים עכשיו

תן לעור לנשום

 

לגוף יש צורך

לגוף יש צורך

לך יש דחף

משתק כמו אבן בכליות

לא יחלוף בקרוב

לפני 10 שנים. יום ראשון, 14 בפברואר 2016 בשעה 6:08

35

להתחיל מחדש?

והיכן?

ואיך?

מה יש לי להציע לעצמי? להציע לעולם. 

מה יש לו להציע לי?

הרבה. כל כך הרבה. אני יודע.

אבל איך הופכים את המפל לנהר.

איך שטים בבטחה?

איך זה מרגיש כשיודעים לאן צריך ללכת?

 

זה מרגיש כמו הסיכוי האחרון... אם יש בכלל דבר כזה.

נקודת אל חזור ממנה אפשר רק לצנוח. במקרה הטוב יהיה מצנח.

 

הכל צועק לי לעצור ולרדת.

 

לפני 10 שנים. יום ראשון, 14 בפברואר 2016 בשעה 4:12

אנו חייבים להיות 

גופים בתנועה 

חייבים לזהות את

כיוון העדר 

זה עניין של מוטיבציה

ושינויי צורה

של קולות קדמוניים

של תדר

 

הנה אני- ברוך לחש הוא

עבר יותר מדי זמן

עכשיו עלינו לדבר

איתי

לא

תרגיש אבוד כמו פעם.

 

 

לפני 10 שנים. יום רביעי, 10 בפברואר 2016 בשעה 8:48

אמרת שאני ואת

שני ניצבי קרח

רק אם יבוא שטפון גדול

נתקדם ונוכל לנדוד

אמרת ש...

אולי רק ככה יתנתקו השלשלאות

אןלי רק באדמה חדשה

תוכל השמש להפשיר שוב

ולך תדע

אולי תגלה שורשים חדשים

אולי תמצא אור חדש 

עור חדש 

אמרת שעליי ללכת

זה זול

אמרת שעכשיו שלכת

באמת זול 

לא יודע מה חווית מאחורי הדלת 

יודע שככה זה מרגיש שהאדמה רועדת 

 

 

 

לפני 10 שנים. יום רביעי, 10 בפברואר 2016 בשעה 4:56

כשאין מדרגות

זה עליות חדות או מדרונות

מתגלגל לו

כסף כסף כסף 

אתה קורס אל תוך שיחות פנימיות

שמפצירות בך 

מתישהוא ללכת הלאה

אבל אולי תתבונן קצת מרחוק?

תחשב שוב מחדש את כל המשוואות שלך 

תתעלם ותתנתק

שוב לצלול , להחנק

להתמסר לחום השמש להתרחק

כמו בכל פעם

 

 

 

לפני 10 שנים. יום שלישי, 9 בפברואר 2016 בשעה 12:36

יש תחושה

של

סוף

תחושה שמתהדק החבל

והרעש יתחלף לו

במיליון נשימות קטנות

כי היינו קצת יותר מדי בצד

קצת יותר מדי לבד

מתבטלים

ומבטלים

מפזרים את החתיכות.

 

יש בי

תחושה

של שקט

בתקווה שתחזיק מים

שתשרוד הסערה