|
|
|
המלחמות הקטנות הן ייתנו לך צורה ייצקו בך תוכן יחרטו על עורך גבורה כשתחליט להתמסר אל הריק הגדול לא תדע עוד פחד לא תחשוש ליפול הרי אתה השתקפותה של תבונה והכרה הווייה והכלה תנועה עגלגלה. תתאהב שוב בהרמוניה הקדומה לא עוד בבואה שקופה לא נקודה על האדמה אלא תפזורת של מיליוני חלקיקים חלקם קסומים חלקם דפוקים אנושיים, אלוהיים כן. אתה תפזורת של כל מה שיהיה והיה השלם במשוואה אתה שירה, סיפור, תורה. כשתחליט להתמסר הריק הגדול ייצוק בך תוכן.
הכל פה עקום
רקוב
רקוב זו המילה.
לא יודע איך להכיל את כל הרוע הזה.
לא ברור לי מאיפה הוא מגיע.
ראיתי את הסרטון מגרמניה.
15 שניות של סרטון.
אני לא אדם שבוכה בקלות.
בכלל לא.
הפעם בכיתי.
לא הצלחתי לעצור.
15 שניות של חיות אדם מושכים נערה אל הגהנום הבלתי נתפס הזה.
והיא צורחת.
והם מחייכים.
ואני מאחל להם למות.
מאחל לכל כך הרבה אנשים למות.
כמה רוע יש פה
ההבנה שיש אוייב יחיד משרה ביטחון
מין ראייה מרחבית
ידיעה
שאין לו מה לקחת
ואתה רוטט בין החלקיקים
רוקד בין גבעות לתהום
לעיתים חופשי
לפעמים שבוי של הפחד.
והוא
הוא פרי הדמיון
ואם תתן לו
שורש קטן ישתנה לגזע
לכן
עליך
להתנתק
למחוק העקיבות
להשתגע
להגיד בפה מלא
לא טוב לי כרגע.
לא מוצא עצמי במקום העבודה.
שנה עברה ואני עדיין מרחף לי שם .
ולאן הולכים בגיל 35
עם בנק על הגב
וכמעט כלום ביד.
איך אני משנה את כל זה לעזאזל???
המסה של הידיעה
לא קיימת
מול כוח המשיכה של הבחירה.
אתה צף הלום אל מול
מיליוני החתיכות וסימני השאלות.
ובתוך הזרם התודעתי הזה
אתה נכנע, כורע ברך
תן לאמא לעשות את שלה .
המסה של הידיעה לא קיימת
אתה צובר
לרגע נוצץ
עוד רגע מתפוצץ
אתה סופרנובה
שאריות של גלקסיה קדומה
סופרנובה
לך תתמודד עם הבריאה
כתבתי פעמיים
מחקתי את אותה הכמות.
רציתי לספר על שדים ומפלצות,
על צללים ואשליות,
על אישונים שעולים באש,
על ריח שרוף מהמוח,
על ערפל , על כעס , על שנאה תהומית.
רציתי לספר לכם ש...
אין לי אומץ לנפץ את המראה,
ובאותה מידה,
אין לי אומץ לעמוד מולה.
אחרי 14 שניות אני מתחיל להרגיש אותם,
זוחלים עליי, רוחשים סביבי.
אני יודע שאני לבד מולה,
אני יודע שהפחד היחיד שעליי להרגיש נמצא ב DNA ההשרדותי שלי.
אני לא מסוגל לעמוד מול המראה.
כשזה נרגע,
האש עוזבת את העיניים.
היא מתפשטת לה לאיטה על כל הפנים, מלטפת את העור , קורנת מבפנים.
אני מתיישר
אני מתעורר
אני מזדקר
כשזה נרגע,
כל הספירלות נושמות אחרת.
נצחונות יגיעו רק אם
תשלוף את החרב
רק אם תביט ללא מורא
היישר אל עיניי ההמון
הנה פחדיך , עלי שלכת
טביעות רגליך , נחקקות בבוץ
לא מטשטש דרכים כמו פעם
לא עוד צופה לו מרחוק.
הקשר האינסופי בין
פעולה לתהילת עולם
לא
יאבד אחיזה
כל עוד
תקדש בשיר ובדם
את
כס המלכות
חבוש את הכתר
אמש
הסכמתי להשתתף בניסוי.
הייתי זה שיזם אותו .
קחו לי את המוח
היפכוהו לעיסה.
היו שם רגעיםממוחלטים של חופש
של הבנה טהורה של מה זה להיות
מה זה לנשום
קסם
וכמה מנטרלות הן האשליות.
ולמרות היותי שם לבד
חוויתי אורגזמה
ראיתי את עצמי נוזל
מהעין השלישית
לא היה שם עבר
לא היה פחד
אלא רק
גוף
דם ורוח
הבלחה מצומצמת של אותו אלוהי.
קמתי עם גב תפוס
חייב מסאז
הצילו
אקסית מס 1 שזכתה ב 4 חודשים איתי שלחה הודעה שלשום "אני מתחתנת אההההה ".
הוזמנתי.
לא אלך. שונא חתונות.
אקסית מס 2 ( הפסיכופטית בעלת המוח הכי מניפולטיבי שפגשתי) שלחה אתמול בלילה בקשת חברות.
הייתי תחת השפעת סמים קשים .
אישרתי.
עכשיו אני מפחד למחוק. כן. עד כדי כך.
אקסית מס 3 ?
ובכן
היא לימדה אותי מה זה לאהוב
למה חירות היא אוברייטד
ושיש חומרים שמתלקחים לעד.
שאנחנו יצורים שחייבים תנועה .כל הקיום שלנו תלוי בכך.
אגרופים וצלקות
ליטופים ונשיקות
רק אל תתאהב בחומה של המחתרת.
אני מרגיש את זה זוחל
מתיישב לי באמצע הגרון
מנסה לומר לי משהו
הגוף וההילה , הצלילים והנפש
רצונות צלקות וחלומות
הם ינסו להסית אותי
הם ינסו בעצמם להיות
היא מתיישבת לי באמצע הגרון
היא חיה מתמיד
בטירוף מוצצת
הגוף והנפש ,
צלקות ואשליות
היה תמיד בתנועה מתמדת
* מרגיש לי עייף היום
ריק היום
חולה היום
מרגיש שאני לא אמור היום להיות
לא במקום הזה
לא אמור לרטוט ככה
משהו לא הרמוני
תבוסה מוחלטת לכוחות הדמוניים
הכי מפחיד זה
שאיבדתי יכולת להתבטא
להבין בעצמי מה אני רוצה
תחושה של
שיישרף הכל
שינה עמוקה במחתרת
