לפני 8 שנים. 8 בדצמבר 2015 בשעה 9:39
הצורך
או הדחף
גורר אותך איתו
לעמקים.
אתה מתעטף
באפאתיות ובפאתטיות של
העצמי.
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודיםלפני 8 שנים. 8 בדצמבר 2015 בשעה 7:23
זה הצורך הילדותי את אומרת
זה הצורך הילדותי
זו אימפולסיביות , זה קדמוני
זה יותר מדי מקלות
יותר מדי חוטים.
זה הצורך החייתי את אומרת
זה הצורך החייתי
הכיבוש כשאת מתפשטת
הקישוטים שעל גופי.
זה האמוציונל גובר על הרציונל את אומרת
זה כל כך הרבה מלאכים מתים
זו המראה שלי שנסדקת
זה עשן , מוסר בוער, אלו חטאים.
זה הצורך הילדותי את אומרת
הכסא שלך פתאום גדול יותר
ובמוחי את מתפשטת
במוחי את טיפה'לה נרטבת.
לפני 8 שנים. 8 בדצמבר 2015 בשעה 6:27
כמו תמיד אני מוצא בך קצב
כמו תמיד אני מוצא בך הגיון
ושהכל נגמר
אני הוא - אשמה, תהומות של הלקאה עצמית.
אני בשליטה מול המקלדת
מהופנט מהעירום של ההמון
וכשהכל חוזר על עצמו
אני נוגע
חוזר אל אותו ההגיון.
לפני 8 שנים. 7 בדצמבר 2015 בשעה 18:30
תתאר את כל הניתוקים שראית
תחבר מחדש את כל החתיכות
תתנקה , תעכל שטעית
הוא מטייל לו בבית החזה.
השדים ינצחו זאת הפעם
מנווטים מכתפי השמאלית
זוללים כאב
נוגסים קלות בלב
רעש
רעש
לבן
לפני 8 שנים. 7 בדצמבר 2015 בשעה 6:44
הנחישות שלך
מהפנטת
גורמת לי להתמסר
להחנק , להתמקד
בצורתך החדשה
את היא כתר
את היא שמש
את ירח
אלה לה האדם סוגד
הנחישות שלך
ברוך היא מהפנטת
צופה איך השרביט שלך
כותב
כל אשר היה
כל אשר יהיה
רואה את השרביט שלך
לוקח דם
חורט
כואב .
לפני 8 שנים. 7 בדצמבר 2015 בשעה 5:28
הרי זו רק ההבנה נותנת דרך
ורק העין הפקוחה מחבקת אפשרויות
זה חייב להיעשות
אתה תנשום את עצמך מחוץ לזה.
כן
הערפל משכר הוא
מציע נחמה
הלא רואים והלא נראים
סוגדים בעיוורון לאותו מזבח...
אשליה.
נוגע בעצמו בתוך המעטפת
מקדש את כל אשר לא ישתנה.
לפני 8 שנים. 2 בדצמבר 2015 בשעה 23:22
לו היית מדברת
לבטח היית לי אומרת
" שינויים יבואו , בן שלי
כשעולמך יתפורר , אתה תכאב
תתעורר,
אתה תבין בן שלי,
את מה חשוב לשמור"
לפני 8 שנים. 2 בדצמבר 2015 בשעה 18:16
אני אמצא סיפוק בריחוף
בחולשתה של גרביטציה
אולי אבוד שוב
מנותק , טועה
עדיין נותן דם ,
חווה את הגוף השמיימי הזה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד ,
הזנתי עלוקות מקיומי המתכלה
ואת היית לי כתר
היית תקווה
אוויר שבחזה
ולא ידעתי איך עליי
להאחז בך.
אני אמצא סיפוק בריחוף
אתמכר לחולשת הגרביטציה
ואת היית לי עוגן
משקולת חלודה
חיבור להוויה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד,
הגעגוע קיעקע בי
רצון לקבלה.
לפני 8 שנים. 2 בדצמבר 2015 בשעה 18:09
אני אמצא סיפוק בריחוף
בחולשתה של גרביטציה
אולי אבוד שוב
מנותק , טועה
עדיין נותן דם ,
חווה את הגוף השמיימי הזה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד ,
הזנתי עלוקות מקיומי המתכלה
ואת היית לי כתר
היית תקווה
אוויר שבחזה
ולא ידעתי איך עליי
להאחז בך.
אני אמצא סיפוק בריחוף
אתמכר לחולשת הגרביטציה
ואת היית לי עוגן
משקולת חלודה
חיבור להוויה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד,
הגעגוע קיעקע בי
רצון לקבלה.
לפני 8 שנים. 1 בדצמבר 2015 בשעה 18:12
חולם
שוב
על המקום הזה
רק מבפנים
אני רואה
אור נזרק
מבין הנקבוביות בעורי.
צליל קדום
מנחה אותי
מבעיר הוא אש
מאיר אותי...
לא יודע איך להמשיך אתזה