|
|
|
המסה של הידיעה
לא קיימת
מול כוח המשיכה של הבחירה.
אתה צף הלום אל מול
מיליוני החתיכות וסימני השאלות.
ובתוך הזרם התודעתי הזה
אתה נכנע, כורע ברך
תן לאמא לעשות את שלה .
המסה של הידיעה לא קיימת
אתה צובר
לרגע נוצץ
עוד רגע מתפוצץ
אתה סופרנובה
שאריות של גלקסיה קדומה
סופרנובה
לך תתמודד עם הבריאה
כתבתי פעמיים
מחקתי את אותה הכמות.
רציתי לספר על שדים ומפלצות,
על צללים ואשליות,
על אישונים שעולים באש,
על ריח שרוף מהמוח,
על ערפל , על כעס , על שנאה תהומית.
רציתי לספר לכם ש...
אין לי אומץ לנפץ את המראה,
ובאותה מידה,
אין לי אומץ לעמוד מולה.
אחרי 14 שניות אני מתחיל להרגיש אותם,
זוחלים עליי, רוחשים סביבי.
אני יודע שאני לבד מולה,
אני יודע שהפחד היחיד שעליי להרגיש נמצא ב DNA ההשרדותי שלי.
אני לא מסוגל לעמוד מול המראה.
כשזה נרגע,
האש עוזבת את העיניים.
היא מתפשטת לה לאיטה על כל הפנים, מלטפת את העור , קורנת מבפנים.
אני מתיישר
אני מתעורר
אני מזדקר
כשזה נרגע,
כל הספירלות נושמות אחרת.
נצחונות יגיעו רק אם
תשלוף את החרב
רק אם תביט ללא מורא
היישר אל עיניי ההמון
הנה פחדיך , עלי שלכת
טביעות רגליך , נחקקות בבוץ
לא מטשטש דרכים כמו פעם
לא עוד צופה לו מרחוק.
הקשר האינסופי בין
פעולה לתהילת עולם
לא
יאבד אחיזה
כל עוד
תקדש בשיר ובדם
את
כס המלכות
חבוש את הכתר
אמש
הסכמתי להשתתף בניסוי.
הייתי זה שיזם אותו .
קחו לי את המוח
היפכוהו לעיסה.
היו שם רגעיםממוחלטים של חופש
של הבנה טהורה של מה זה להיות
מה זה לנשום
קסם
וכמה מנטרלות הן האשליות.
ולמרות היותי שם לבד
חוויתי אורגזמה
ראיתי את עצמי נוזל
מהעין השלישית
לא היה שם עבר
לא היה פחד
אלא רק
גוף
דם ורוח
הבלחה מצומצמת של אותו אלוהי.
קמתי עם גב תפוס
חייב מסאז
הצילו
אקסית מס 1 שזכתה ב 4 חודשים איתי שלחה הודעה שלשום "אני מתחתנת אההההה ".
הוזמנתי.
לא אלך. שונא חתונות.
אקסית מס 2 ( הפסיכופטית בעלת המוח הכי מניפולטיבי שפגשתי) שלחה אתמול בלילה בקשת חברות.
הייתי תחת השפעת סמים קשים .
אישרתי.
עכשיו אני מפחד למחוק. כן. עד כדי כך.
אקסית מס 3 ?
ובכן
היא לימדה אותי מה זה לאהוב
למה חירות היא אוברייטד
ושיש חומרים שמתלקחים לעד.
שאנחנו יצורים שחייבים תנועה .כל הקיום שלנו תלוי בכך.
אגרופים וצלקות
ליטופים ונשיקות
רק אל תתאהב בחומה של המחתרת.
אני מרגיש את זה זוחל
מתיישב לי באמצע הגרון
מנסה לומר לי משהו
הגוף וההילה , הצלילים והנפש
רצונות צלקות וחלומות
הם ינסו להסית אותי
הם ינסו בעצמם להיות
היא מתיישבת לי באמצע הגרון
היא חיה מתמיד
בטירוף מוצצת
הגוף והנפש ,
צלקות ואשליות
היה תמיד בתנועה מתמדת
* מרגיש לי עייף היום
ריק היום
חולה היום
מרגיש שאני לא אמור היום להיות
לא במקום הזה
לא אמור לרטוט ככה
משהו לא הרמוני
תבוסה מוחלטת לכוחות הדמוניים
הכי מפחיד זה
שאיבדתי יכולת להתבטא
להבין בעצמי מה אני רוצה
תחושה של
שיישרף הכל
שינה עמוקה במחתרת
כל הזכרונות שלי ממך
האיש המאונן בפארק
הסלון שלך
הלשון שלך
המקלחת
ציור מושלם
בובה מקומרת
נהגתי להסניף אותך כשישנת
לנגוס לך קלות בשיער
שאפתי אותך
חלמתי אותך
היית לי 150 קמ"ש היישר לגדר ההפרדה
היית כתר מוזהב בממלכה חלודה
היית מפתח
שחרור מעבדות
התחלתו של עונש גדול מנשוא
כל הזכרונות שלי ממך
אני בוהה בבניין שלך פעמיים בשנה
מדמיין אותך
מדלגת לכיווני
עם שיער שחור שמתפזר ברוח
אני רוצה אותך
רוצה אותך
צריך אותך
כמו דג ומים
אנחנו לא יודעים
אבל
אנחנו לא שפויים
אנחנו בעצם
ההגדרה המוחלטת של
אי שפיות
אנחנו מערבולת אינסופית
של יצרים ופחדים
מנקזים חלומות
אל ביב השופכין
אנחנו לא יודעים
מדוע אנחנו בעצם חיים
אנחנו אבק אנחנו גלקסיות
אנחנו אינספור תאים
אנחנו אורגניזם מפותח
מנופחים משקרים
מכתירים את עצמנו
אנחנו כלום והכל
אלים אבודים
גוף חסר תנועה
גוף עומד
נתון לחסדי הגרביטציה
יש שיקראו לזה
חוסר מוטיבציה
או
חוסר שייכות
כך או כך
זה לא הגיוני
שכך הוא משתקף.
מתחת לכתר
המלך פצוע
עור ועצמות
שוכב עם עלוקות
עוד היא אומרת
עוד היא גומרת
מילים שנשפכות על
יותר מדי ישויות
הקשר הקטן הזה שלנו
מדגיש את יופיו של הכאוס
את בולעת אותי עם עיניים כחולות
מצווה עליי לטבוע בשקט.
המרחק מוגדר בינינו
בכדי שלא נשרף
בכדי שלא נהיה הכאוס עצמו
