לפני 11 שנים. יום ראשון, 13 בדצמבר 2015 בשעה 8:54
ובכן
לא דיברנו על זה
ואני מגלה את חולשתי
בציפיות
היו שיחות קצרות
תבונה, תשוקה והכלה
התגאית בכך שלעולם את לא
מתרפסת.
קול חדש מצווה
היה הרגע
תתענג ותתעלס עם השקט
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 11 שנים. יום שבת, 12 בדצמבר 2015 בשעה 11:35
הם לא ימתינו
לא ייעלמו כשתעצום עיניים
הם יוכיחו לך, בכל פעם
בכל נשימה יש משמעות
אתה לא ניצחי
וזה לא עניין של להפסיד או לנצח
בין כל החלקיקים האלוהיים
אתה הוא כלי
הם לא ימתינו
יחליקו לך בין האצבעות
נותר לך להסיר את החלודה מהכתר
ולצבוע בזהב את כל אשר עינייך רואות
לפני 11 שנים. יום שבת, 12 בדצמבר 2015 בשעה 8:24
אני ראוי לקדושה שלך
זרוק הצידה את האלוהות
אני ראוי לדרוך במקדש שלך
תוכיח שאתה ראוי למות
בשביל עוד
נגיעה
ליטוף קטן עם קצה הלשון,
אמכור את נשמתי
אזרוק כל שקל
בשביל עוד ביקור קטן
במגדלך.
הו,
איזה נוף מושלם
מגיע מלמעלה.
לפני 11 שנים. יום שבת, 12 בדצמבר 2015 בשעה 4:45
אל תפחד להשאיר עקבות
אל תפחד שיראו קצת עור.
דיברנו חלומות
אל תגיד שאתה צריך
לפעמים אתה מוצץ יותר ממה שאתה יכול לשתות
דיברנו חלומות
חזיונות.
אל תפחד להשיל, לנשום
אל תסתכל במראות של אחרים
דיברנו עלבונות
כשלונות
אל תקדש את החיה מול המסך
צא לנשוך
צא לנשוך
צא לנשוך
לפני 11 שנים. יום שישי, 11 בדצמבר 2015 בשעה 18:54
לא כיף
זה לא כיף להתפשט לבד.
לא כיף
לדעת ש
ויתרתי בקלות יתרה.
לא כיף
זה לא כיף להתפשט לבד,
את אמרת,
שיש לך
את התרופה
אצלך ביד...
אני נשבעתי
להשיל את כל העור מולך,
אני נכשלתי
ואת ראית שורשים של שקר
מבצבצים ברצפת
חדר המיטות שלנו,
ושם זה מת
שם זה נקבר
שם שנינו בעצם ויתרנו...
מקווה
שאת
לא
זוחלת כמוני.
לפני 11 שנים. יום רביעי, 9 בדצמבר 2015 בשעה 4:22
כוס אימך
מדינה שלי
כוססססס אימממךךךך
מדינת עולם שלילי רקובה שלי
לפני 11 שנים. יום שלישי, 8 בדצמבר 2015 בשעה 6:39
הצורך
או הדחף
גורר אותך איתו
לעמקים.
אתה מתעטף
באפאתיות ובפאתטיות של
העצמי.
לפני 11 שנים. יום שלישי, 8 בדצמבר 2015 בשעה 4:23
זה הצורך הילדותי את אומרת
זה הצורך הילדותי
זו אימפולסיביות , זה קדמוני
זה יותר מדי מקלות
יותר מדי חוטים.
זה הצורך החייתי את אומרת
זה הצורך החייתי
הכיבוש כשאת מתפשטת
הקישוטים שעל גופי.
זה האמוציונל גובר על הרציונל את אומרת
זה כל כך הרבה מלאכים מתים
זו המראה שלי שנסדקת
זה עשן , מוסר בוער, אלו חטאים.
זה הצורך הילדותי את אומרת
הכסא שלך פתאום גדול יותר
ובמוחי את מתפשטת
במוחי את טיפה'לה נרטבת.
לפני 11 שנים. יום שלישי, 8 בדצמבר 2015 בשעה 3:27
כמו תמיד אני מוצא בך קצב
כמו תמיד אני מוצא בך הגיון
ושהכל נגמר
אני הוא - אשמה, תהומות של הלקאה עצמית.
אני בשליטה מול המקלדת
מהופנט מהעירום של ההמון
וכשהכל חוזר על עצמו
אני נוגע
חוזר אל אותו ההגיון.
לפני 11 שנים. יום שני, 7 בדצמבר 2015 בשעה 15:30
תתאר את כל הניתוקים שראית
תחבר מחדש את כל החתיכות
תתנקה , תעכל שטעית
הוא מטייל לו בבית החזה.
השדים ינצחו זאת הפעם
מנווטים מכתפי השמאלית
זוללים כאב
נוגסים קלות בלב
רעש
רעש
לבן