|
|
|
אני לא כאן בכלל
אני לא כאן בכלל
אני לא כאן בכלל
אני לא כאן בכלל
אני רחוק מלהשתגע
אני רחוק מלמצות
אני לא כאן בכלל
אני עולה בלהבות
אלו הם לא פניי
אני לא מכיר באותה צללית
אני רחוק מלהשתגע
אני רק מגרד את התחתית
עם הקיר אני מתנגח
בלב המראה אני חובט
אני לא משתקף כמו פעם
אל הלא כלום אני שועט
אני לא כאן בכלל
אני לא כאן בכלל
אני רחוק מלהשתגע
אני צריך קצת אוויר, לבד , חלל.
מהו חופש
מהי חירות
חודש בתאילנד
שבוע בקוס
במיוחד בשבילך
פיתחנו אפליקציה
בכמה אתה מפגר
כמה אתה הוא החוב
המדינה תממן
אתנחתא מסובסדת
בכדי שתוכל להיעלם לאיטך בסלון.
המצלמה תשקר
הטלוויזיה מלטפת
מלמדת אותנו
איך לשמר פרצופים בארון
השכנה שממול
הולוגרמה שמזדיינת
פעם בחודש
עם הראש מורכן מטה
והישבן לחלון
אני נמצא
בנקודה
בה הכל נשלט
על ידי
פחד
ואין
לי
מושג איך
להתעורר ולהתנער
זה כאילו
נהייתי עיוור
עובר אורח , דוהר
אל נקודת
האל חזור,
מזמן הפסקתי
לספור
זה רק אני והאור הגדול
אילו היינו רק שניים
היה בי אומץ
בכדי
להתחיל הכל.
אני רואה את עצמי באמצע
אני בוהה ומתחיל לרעוד
זה זוחל לי על העור שוב
זה זוחל ומנסה לחפור
את התמונות המפלילות מזמן השמדתי
העליתי באש את כל הראיות
וזה זוחל לי על העור שוב
מצליח יותר ממני להיות
אני רואה את עצמי באמצע
אני ממצמץ , והיא חוזרת לקפוץ
מנקזת את שפיותי
רואה את העור מתהווה לו לבוץ
את הזכרונות המפלילים מזמן השמדתי
זה לא שהיה שם בעצם את מה לזכור
וזה זוחל לי על העור שוב
מתכסה לאיטי בחור השחור
יודע
אנו מלאים בחשיבות עצמית
הדרך בה אנו הולכים
מציירים
נצבעים
הלפיד היחיד שהוא אנחנו
גואלים גואלים גואלים
הלפיד היחיד שהוא אנחנו
הפנים לשמש
הצל מאחוריי
משתרך
תובע טריטוריה
אותו אני חייב להזין
בראש זקוף
כשהשמש מול פניי
הפרצופים משתנים
הבמה דוממת
יש לו היכולת
להיות כל אחד
כשאתה תוותר
נוכל ללכת יד ביד
המנצח הגדול
בתזמורת האשליה
כמה כיף להפסיד
כשזה נשמע ככה
עם הסנטר קבור בחול
חבוי מכל, ללא תנועה
האפשרות היחידה
פשוט לשקוע
גע בי , מתמטיקה מקודשת
זה צרוב היטב היטב על העור
בין אלפי מערכות שמש
אי שם בחלל הגדול
נמצא בית חדש
כוכב לכת.
שאיפות
ותשוקות
סחוס חסר בחוליות
אנו כבר לא נרוץ מהר כמו פעם.
השעון
השניות,
השברים בצלעות
כן הזמן מכה בנו חזק יותר.
אם יתאפשר
אני לא ארפה שוב ,
אם יתאפשר
אכסה בגופי את הפער,
האני החשוף
מול כל מה שלא ישוב,
אם יתאפשר לי
איתך לעצור את ה...
אז עצרתי הכל
עומד בצד הדרך
כמו נווד אבוד
מייחל למבט מצטלב
אחד כזה שחוצה
כן, מבט של אדון לכלב
מבט מלא ,אחד כזה שאוהב
בוא ונחזיק ידיים
הולכים לכוכב הצפון
הרפטטיביות
אוי כמה שהיא מקודשת
לסגוד
למשוואה האולטימטיבית
לא אנו לא בפרא
כשהמוח תר, הלשון תברור
ילדים של השמש,
אנשי זאב עם רדת החמה
