|
|
|
הנחישות שלך
מהפנטת
גורמת לי להתמסר
להחנק , להתמקד
בצורתך החדשה
את היא כתר
את היא שמש
את ירח
אלה לה האדם סוגד
הנחישות שלך
ברוך היא מהפנטת
צופה איך השרביט שלך
כותב
כל אשר היה
כל אשר יהיה
רואה את השרביט שלך
לוקח דם
חורט
כואב .
הרי זו רק ההבנה נותנת דרך
ורק העין הפקוחה מחבקת אפשרויות
זה חייב להיעשות
אתה תנשום את עצמך מחוץ לזה.
כן
הערפל משכר הוא
מציע נחמה
הלא רואים והלא נראים
סוגדים בעיוורון לאותו מזבח...
אשליה.
נוגע בעצמו בתוך המעטפת
מקדש את כל אשר לא ישתנה.
לו היית מדברת
לבטח היית לי אומרת
" שינויים יבואו , בן שלי
כשעולמך יתפורר , אתה תכאב
תתעורר,
אתה תבין בן שלי,
את מה חשוב לשמור"
אני אמצא סיפוק בריחוף
בחולשתה של גרביטציה
אולי אבוד שוב
מנותק , טועה
עדיין נותן דם ,
חווה את הגוף השמיימי הזה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד ,
הזנתי עלוקות מקיומי המתכלה
ואת היית לי כתר
היית תקווה
אוויר שבחזה
ולא ידעתי איך עליי
להאחז בך.
אני אמצא סיפוק בריחוף
אתמכר לחולשת הגרביטציה
ואת היית לי עוגן
משקולת חלודה
חיבור להוויה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד,
הגעגוע קיעקע בי
רצון לקבלה.
אני אמצא סיפוק בריחוף
בחולשתה של גרביטציה
אולי אבוד שוב
מנותק , טועה
עדיין נותן דם ,
חווה את הגוף השמיימי הזה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד ,
הזנתי עלוקות מקיומי המתכלה
ואת היית לי כתר
היית תקווה
אוויר שבחזה
ולא ידעתי איך עליי
להאחז בך.
אני אמצא סיפוק בריחוף
אתמכר לחולשת הגרביטציה
ואת היית לי עוגן
משקולת חלודה
חיבור להוויה.
נדמה שבמשך יותר מדי זמן
נשמתי פחד,
הגעגוע קיעקע בי
רצון לקבלה.
חולם
שוב
על המקום הזה
רק מבפנים
אני רואה
אור נזרק
מבין הנקבוביות בעורי.
צליל קדום
מנחה אותי
מבעיר הוא אש
מאיר אותי...
לא יודע איך להמשיך אתזה
כתיבה
בשעות הקטנות של הלילה...
נחמות קטנות
גן שעשועים עם שדים קטנים
אני יצור שמיימי
את טוענת בתוקף
יפה כעץ חג מולד
עם קישוטים צבעוניים
לעמוד מול המראה
את מתעקשת
עם הלשון בחוץ
הכל יותר טעים.
הייתי צריך להרגיש אתמול בלילה
לחבק את הקור
להתמסר לעירום.
הגוף הזה איטי מדי
הגוף הזה חלש מדי
רגיל להוביל
את עצמו
בשביל
השרדות.
הייתי צריך להרגיש אתמול בלילה
החללית הקטנה שלי
אבדה בחלל העמוק .
המסע הזה ארוך מדי
מחפש כוכב לכת
מחפש קצת לנחות.
אני כנראה אפסיד בקרב הנוכחי.
זה לא נורא.
את הנצחון לא באמת דמיינתי...
עדיף להודות בכשלון
ולהתפרק בצורה מודעת.
אתן לזה לנזול ממני
בהנאה.
קלאסיקות ישנות מקיפות אותי
חושב שזה באך או מוצארט אולי שופן?
לא באמת מסוגל להבחין בהבדל.
הילדה בת ה 21 אולי 18 מחייכת אלי... אני נושם כרגע סצינות מהתפוז המכני.
אני בטוח שהיא חשה בפחד.
שלי.
חוסר בטחון תמיד יוליד את הלבד.
כמה שטויות.
אפשר לראות
רעש לבן
כשמסתכלים עמוק בעיניים
אפשר לחוש בהילות מתאיידות
כרגע אתה רק חומר
חושש מלרטוט
