|
|
|
את התנועה הזו אי אפשר לעצור
היא תכלה כל מה ומי שעומד בדרכה
ואני נבחרתי
להיות הכלי שלה.
אומנם אמרת שמהצד זה קצת פתאטי
להתמסר לרוח , לנסר את עמוד השדרה
אבל אני נבחרתי
להיות המפרש שלה.
בין עיניה החומות
ושפתיה המשתקות
לזמן, אין שום מידה
אתה תמות במיטתה
תאבד את עצמך
ולא תוכל עוד , לגעת.
ייחלתי שהיא תמשך לנצח
בוהה בנוף, התאהבתי בתנועה
הכל זרח שם
פיסות גן עדן
אני כולי נטוע בעולם הבא
אחד, גוף ורוח
דומע כתינוק שגילה את הבריאה.
ייחלתי שהיא תמשך לנצח
אותה דקה ארוכה.
שגעון
חוסר שקט
סממנים של אי שפיות
רפטטיביות מאכזבת
שורות של נמלים
חוגגות על בשרי
המתוק
לפחות ככה את אומרת
שגעון , חוסר
שקט
אבוד באי הודאות
נזכר בך מתפשטת
מקריב עצמי על המזבח
בעוד רגלייך מתרחקות אחת מהשנייה
אני נכנס , רפטטיביות מאכזבת
הבוקר של המחרת
אותה תחושה
אותה תבוסה
המאבק היומי , להתקדם או לקרוס פנימה
המפלט , החלל הגדול
השקיעה , אל עוד סרט כחול
והיום
לשנייה אחת
הצלחתי לדמוע.
ההתמכרות היא בלתי נסבלת
וכך גם הקלות שלה
הרי זו קללה
שמתנקזת
אל שום דבר,
והיא כמוני
על גדר התיל מתפתלת,
מייחלת,
למזמור אחר
לתוצאה שונה.
הצל שוב מושך אותי הביתה.
גורר אליו את פיסותיה של תבונה.
הוא מרתק אותי.
לאט לאט חונק אותי.
מאייד אותי בהכנעה,
משכנע ונוגע בתשוקה.
הצ'אט פה לא עובד.
בנוסף
וידוי,
אף פעם לא היה לי סשן.
כל כך בא לי.
יש מישהי בקהל?
כבדות העפעפיים
חשיבותה של המתודה
גז מדמיע חודר מתחת לכל המסיכות
להשאר במקום
לא לתהות, לא לגעת
חשיבותה של המתודה
למוות יש המון צורות
צפה בתנועות העננים
תתמכר לרגע הזה
הקור מחזיר אותי להכרה מלאה
לצפות בתמונה השלמה
ולדאות.
צופה בתנועות העננים
מתגלגל אל הרגע הזה
מבטל כל תנועה
מתרוקן בהכרה מלאה.
לנשום ולעצום עיניים
בינתיים
אני פה
לנשום ולנשוך את השפתיים
כי הלבד
מנסה לחדור את העור
מתעצם עם הקור
משתכר, מצייר
את זוג עינייך.
i do not know if you can hear me
i do not know if you can hear me
i can not recall a single memory
through out the unkown, now youre free
* מריסה טומיי היא אישה על גבול השלמות
* ברגע מסויים בחיים אתה צריך לצידך אישה או פסיכולוג
* מוח מבריק לא יעזור לאף אחד כשהוא בין 4 קירות
* תן לאנשים לצעוק. זו הדרך הבטוחה להפסד.
* אנחנו כלים ריקים - עבדים אינסופיים לאנרגיה מסביבנו.
