לפני 12 שנים. יום שלישי, 15 ביולי 2014 בשעה 9:21
אני מפסיד לדברים הפשוטים
לקרן השמש שמתרסקת עלייך
לשרבוב השפתיים הכה ילדותי
כל האדום הזה שלך
כל האדום הזה שלך
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 12 שנים. יום שני, 14 ביולי 2014 בשעה 8:43
כי החלום נגמר והנבחרת שלי הפסידה?
כי מעולם לא היה לי חלום אמיתי משלי אחריו רדפתי?
כי הריק כל כך עצום ואין לי שמץ מושג איך אני אפילו מתחיל למלא אותו?
כי אני לא מסוגל לעכל את כל עוולות העולם?
לפני 12 שנים. יום ראשון, 13 ביולי 2014 בשעה 21:36
יושב עמוק בבטן
מתיישב על קצה הטחול
חלום קטן , כל מה שקיבלתי
מתנות מהשמיים
ההשתקפות שלי במים
כל אשר הייתי אמור לחוות
כל מה שלא נאמרובכל זאת ידעתי.
. אך ביישות דומה פגשתי
כמעט זהה אך אפלה
מזדחלת אל תודעתי עם בוא השמש
מכל פחדיי ניזונה היא
מכתיבה את כל מה שהיה
וככה את עצמי עם חלוף השנים
אט אט איבדתי
לפני 12 שנים. יום חמישי, 10 ביולי 2014 בשעה 14:34
קחו לכם 3 דקות.
תקדישו אותם לטקסט הזה.
תנו למילים לחלחל פנימה.
מקווה שתזדהו.
*טקסט זה הוא פוליטי - מזהיר מראש :)
לפני 12 שנים. יום חמישי, 19 ביוני 2014 בשעה 13:24
מה דעתכם על ריח של זיעה?
לפני 12 שנים. יום רביעי, 18 ביוני 2014 בשעה 20:46
את לי
צורך
יופי
תבונה
תשוקה
את לי
אוויר
בית
מקום
הבנה
את לי
נקודה
של אור
בחלל אינסופי
את לי
סך
החלקים
המשלימים הם אותי
את לא איתי כאן
לפני 12 שנים. יום רביעי, 18 ביוני 2014 בשעה 17:42
המרחק בין החדר לסלון
המהירות בה את נרדמת
שיחות אל תוך הלילה
זה רק אני והחתול
ואת צריכה ללמוד מחר
ואני נבלע לי אל תוך סרט
זול וצפוי כמונו
עם גיבור שבור , חלול
לפני 12 שנים. יום שלישי, 17 ביוני 2014 בשעה 10:26
אני יודע כל דבר עליך
כמעט כל דבר עליך
אני מציץ לרגע מבעד הסדינים
מסך המחשב תמיד יחכה שם
הקולות הדמיוניים שמאחורי גבי
הצעקות , הלחשושים, האכזבה האינסופית
השטפונות הפנימיים, התהייה הקיומית
להתמכר לתרופה שתציל את המצב?
אני יודע כמעט כל דבר עלייך
כשאני מציץ דרך החלון
או נבלע לי בעיתון
אני מתאר לעצמי שאשכח אותך
אולי אשאר עוד קצת , אולי לא אדעך
הזמן לרעתי
המוח מסרב להתנקות , להתנתק
מהתמונות שלך
לפני 12 שנים. יום חמישי, 22 במאי 2014 בשעה 21:29
מסכים,
מה פה רואים?
חללים,
חללית , קחי אותי למקום אחר.
פתחתי שוב פער
בין המצוי לרצוי
"שלא תעז לחלום יותר"
"שלא תעז לפעום מהר"
הלב מאבד אחיזה
המנורה נשארת כבויה
מתרפק על כל מה שהיה
מתפרק לרסיסים , הרצפה.
מסכים,
מה פה לעזאזל רואים ?
איך לעזאזל פה מנווטים,
בחלל הריק , ללא מימדים
חלול
כפי שאתם אולי יודעים,
מאפר צלקות ,
תופר מסיכות לשדים.
מסכים,
הסכמים שחתמתי בגיל שש עשרה עם אלוהים
דפים קרועים,
חללים,
לאיפה הולכים מכאן?
מאיפה לעזאזל יוצאים?
לפני 12 שנים. יום רביעי, 21 במאי 2014 בשעה 10:35
מתערטל
כאילו לא רואים אותך
משתדל
להתרחק מעצמך
להתאפס
להתמכר לנשימה
להתחפש
להתרחק מעצמך
חבל...
חבל שאין לנו קצת יותר שקט
בין הקירות שאנו משתדלים לבנות,
הבדיה שאנו מקדשים
ומפחדים לראות.