RIDE THE SPIRAL

הדת "גנבה" לאדם החילוני את הדבר הטהור ביותר

האמונה.

אנו לא יודעים דבר

נותרנו חוזים ביופי,

סך כל הנקודות

המעגל הלא שלם.

פרשנויות לשקט

ההילה המתפוררת , 

שבויים בטירתו

של חזון אחר.

אנו לא יודעים דבר

מן הזחילה אל הקבר,

סך כל הטעויות

המעגל הלא שלם.

רטט החלקיקים

תשוקה על גלי התדר,

שבוי בהילתה,

אור לבן חודר.

נותר רק אבק על מקלדת
יונה בודדה על סורג מתקלף
וילדה, שבוכה לשלכת
מנצנצת מאושר כשהוא מתקרב.
נותרה לבדה, היא הסכימה
לפתוח דלתות לסיורים מאולתרים
כי ילדה, בתום רב מנופפת
בכף יד ורודה לאנשים זרים.
נותרו רק מס' דקות, מאות שניות
היא הבינה, עור האדם מרצון לא יתקלף
ילדה, מחכה לפרצוף שיתחלף
בכף יד ורודה נאחזת, בחשיכה, כמו עטלף.
נותר להעביר חיים שלמים, הפנימה
את הכאב היא בולעת בכל רגע מחדש
כל סתיו עושה העץ את הנדרש
קנאה עוצמת את עיניה, כן, כרגע היא נחש.
לשון דקה, את גופי היא מצמררת
קושרת ונקשרת, מכרסמת לאיטה
ואין כאן כלוב והיא בלהט משתוללת
ואחרי הכל, ילדה, אישה, יפה, בוכה.

חלונות

טיפות קטנות של גשם - שקופות.

וילונות - מוסטים

אין כאן מה לראות.

האור הכחול משתלט לו

על החדר

דם על הקירות , ציפורניים שבורות.

הרגע הזה שאתה מפעיל מכונת כביסה בלילה, ואז אתה נזכר באותו צליל שמזמן הספקת לשכוח 

אני מתגלגל

אני זורם

אני מיתר קרוע

ירח מלא

אני מצלצל

על תקן געגוע

אני מפוחד

אני עוצר

אני לא סוחף קדימה,

אני הוא השפל

השקר שבא אחרי הגאות

ולעולם לא יחדרו פנימה

"ואין לך מקום"

את טוענת, את לוחשת

"אני רוצה יהלומים בשמיים

אני רוצה ילד או שתיים

אני רוצה לעזוב את גבעתיים

מעולם לא

אהבתי

גבר

אחר

יותר

ממך"

תמצא נחמה במילים לא שלך

עוד דמות במראה

ואתה נוטה להתפתות

לפנטזיות זולות

והמציאות חמקה לך בין הידיים!

אז תמצא נחמה , בעולם לא שלך

מנהרה חלולה,

ואתה נוטה להתפתל

כל השקרים 

הם נוזלים ,

בין האצבעות.

מתקרב לאדמה,

"לא ידעתי"

איך בקלות אתה מתנתק...

צניחה חופשית

כי לא זכרתי

להשתתף...

זה - לא  - משחק!

זה מכה בך.

אין עוד נחמה בשיחות הפנימיות.

פתאום זה מכה בך,

חושש מחוסר המוטיביציה פשוט להיות.

אתה מודה,

זה שורף אותך...

חוסר היכולת לשחרר , לדמיין , לקוות.