לפני 10 שנים. 9 בינואר 2014 בשעה 10:01
ראיתי אותו אורב בפינה
פוסע בשקט ואז מתנפל
הוא ניזון מהפחד , כל מה שלא היה
שד מדמם , קראתי לו צל.
חי על חודו של תער
זוחל אל פתחו של הפער.
אני זוכר את היום שבו
הפחד הפך לזעם
כשחוזר לו חוש הטעם
העיניים מפוקסות, סורקות את המסלול
הרוצח השקט,הנוסע האפל, האיבר החלול
נוטף זיעה קרה
רוכב בגאון על גלים של זימה
בלון בלי אויר, משתולל, חסר מטרה
ראיתי אותו אורב בפינה.