לפני 10 שנים. 19 בינואר 2014 בשעה 18:27
- יש געגוע
ואסור להתרגל ללבד הזה.
- ואני לא מתגעגע אלייך.
-לא נקודתית.
- למרות שהפרצוף המהמם הזה שלה יגרום לי להחסיר פעימה.
אבל שתזדיין הזונה.
מילאת את הסדקים שבחומות שלה.
גרמת לה להיות קצת פחות חלולה.
- זוכר את השיחה האחרונה, חדר השינה.
- פתאום ריק נורא.
- החולה נשאר בהרדמה מלאה.
רצינו לקפוץ מהקומה האחרונה.
אוי ואבוי , כמה דמעות , כמה רגעים של חולשה.
כמה לילות אבודים.
כמה בהייה בכוס ובתחתיתה.
שום סם , שום אלוהים לא יציל אותך.
- כן , זו הייתה התחושה הכללית.
- נסיעה ניצחית ברכבת התחתית.
- לא השכלנו לחלום , לא ידענו עתיד.
ולא מוכן להתרגל ללבד הזה.