לפני 13 שנים. 11 באפריל 2011 בשעה 17:36
תוהה
איך זה באמת להשלט
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודיםלפני 13 שנים. 1 באפריל 2011 בשעה 12:44
לצלול אל תוך הדמות
להתמכר לה
להתמסר לה
להשתכר
פתאום אתה גם משקר לה
ומזגזג הלאה
לערוץ אחר
חדש יותר
מחליף לעצמך
עוד סוג של חליפה
אנחנו טרנדים
כל האנחנו שהם אני
חולף לי עם הרוח
משאיר לי חלון פתוח
למצב צבירה אחר
חדש יותר
לפני 13 שנים. 1 באפריל 2011 בשעה 1:29
מסתבר שבמצבי הנוכחי
אני צריך זוג ידיים נוספות
לא שלי
זוג ידיים נשיות
אחת המצליפה
ואחת המלטפת
...
מה קורה הלאה?
לפני 13 שנים. 31 במרץ 2011 בשעה 21:24
אני מתרוצץ בין שני הקצוות
האדום והלבן
חצי תקוע
חצי משוגע
לשנייה
עברה בי המחשבה
להיעלם
או להכות עד זוב דם
מצאתי סממנים של רוצח
חבויים עמוק בשכחה
ובין האדום והלבן
בין האדם וכל הזמן
אשר חולף
ורומס לו זכרונות
תאי מוח אפורים
מרבבות ליחידים
את עצמי לקחתי
לטיול על אדמה שבורה
לפני 13 שנים. 28 במרץ 2011 בשעה 20:06
מסתבר שהעולם דפוק
ברור לי שגם אני
אבל העולם דפוק
אני לא אופתע לראות עשים נמשכים אל החושך
אני יודע שלכל גוף
יש את האנרציה שלו
אבל זה מרגיש כאילו יותר מדי כוחות מושכים לאינסוף כיוונים
מטריד אותי שאני זוכר את עצמי כ"כ אחרת
יותר מטריד זה שאני לא מצליח לשחזר כלום
לפני 13 שנים. 28 במרץ 2011 בשעה 9:12
מרגיש לפעמים כאילו איבדתי אחיזה
והשמיים ריקים מאי פעם
ובעודי מטייל בין תשוקה ובושה
גברו געגועיי לאותו טעם
אותם חלומות נעורים
שרשראות מיסתוריות
שקשרו אדמה עם גן עדן
מלאכיות מחופשות
אותן שדות מרוחקות
האוחזות הן לנצח ברסן
וכן מרגיש לפעמים
למרות תחושת הנצחון
כי החלל האמיתי הוא אצלי
בעודי מטייל בין תשוקה לרפיון
רוצה לחזור להיות קצת אני
לפני 13 שנים. 19 בפברואר 2011 בשעה 12:49
אתה לא מוותר על עצמך
לא מוותר על האגו
אתה שולט בעצמך
מנווט בקלות בין המילים
אתה סוחר בנפשות חסרות משקל
אתה גורם לה לרחף אל החלל
רק ככה אתה זוכר לחיות
רק ככה אתה זוכה לראות
האגו מוציא ראשו בגאווה
כשאתה בדרכך למטה
לפני 13 שנים. 19 בפברואר 2011 בשעה 11:24
זה יותר קל
בשפה אחרת
כשהכל מתחרז
ואין מימד לאותיות
וזה יותר קל
כשהתזמורת מתעוררת
ומשכיחה את כל הרעש הלבן
איתו אתה לומד לחיות
הנה אתה קושר את צווארך
לרצועת ההגיון
ומנפח בבואתך
מעבר לכל דמיון
משחק של כסאות
או השרדות
מה מסתתר מאחורי הוילון
חופשי זה לגמרי לבד
זהו שקר מפואר
המתמכר לריקבון
אהבה ,
מסע בזמן ,
חור תולעת ,
חלל הגבול האחרון.
שבויים בקונספציה מעוותת
גבר ואשה,
יום שבת , מיטה , עיתון
הבטחות הבטחות
לאט לאט את מתפרקת.
לפני 13 שנים. 31 בינואר 2011 בשעה 18:22
מרגיש לי קצת עייף כרגע
רוצה לקחת את הכל ולהשאיר הרחק מאחור
ואת פניי בשקט להטביע
להתמזג לי עם המים מבלי להשמיע קול
לפני 13 שנים. 30 בינואר 2011 בשעה 7:50
אז ככה לקראת 20:00 א' התקשר.
קבענו לראות אצלו את המשחק.
21:00 שריקת פתיחה .
משחק של ברצלונה אם זה מעניין מישהו.
במחצית אישתו נכנסה לסלון עם אחותה , ובמהלך חד צדדי השתלטה לחלוטין על הספה.
האח הגדול מתחיל ... הרי חובה לדעת מה עשתה ליהיא ומה עם הארוס שלה וזה ברור שהכל מבויים אבל אני רואה בכל מקרה כי כולם רואים.
גורשנו.
החלטנו לקחת את עצמנו לאחד הפאבים הקרובים לראות המחצית השנייה.
השלט - בירה ללא תחתית קנה אותנו.
המשחק כבר נגמר , ויחד איתו עוד כמה ליטרים.
פה ושם עוד צ'ייסר
לקראת אחד בלילה דיברתי סינית.
אני מזדקן מסתבר, אין לי את אותה קיבולת.
בהיתי באיזו בחורונת.
שיער שחור , עור לבן , עיניים של דמות מנגה מצויירת.
היא התקרבה וסתם התחלנו לפטפט , בחורה חמודה לכל דבר.
לקראת השעה 3 כבר בקושי תיקשרתי. החלטתי לחזור הביתה למיטה.
היא ציינה שבמצבי אני לא יכול לנהוג ואם אני רוצה אני יכול להזרק אצלה...
התעוררתי ב8 וחצי בבוקר
מלא בסימנים כחולים , שריטות ונשיכות.
כל מיני חלקים של פאזל .
אני זוכר שכשהגענו אליה היא כאילו השתגעה.
שכבתי לצידה.
התחלנו להתכרבל...
ואז השתנתה קידומת.
מחמודה מצויירת היא הפכה למפלצת רטובה.
אני זוכר קללות , סטירות , קשירות ואגרופים...
אני חייב לזוז לעבודה אבל אני חושב שעברתי סוג של אונס 😄
עם אמצעי מניעה כמובן...
בבוקר שהלכתי היא אמרה תודה רבה , ביקשתי את המספר שלה , אמרה שאין צורך אם היא תרצה אני כבר אדע.
סוג של מנוצל.
איזו תחושה נפלאה