סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 15 שנים. יום שני, 28 במרץ 2011 בשעה 18:06
מסתבר שהעולם דפוק
ברור לי שגם אני
אבל העולם דפוק
אני לא אופתע לראות עשים נמשכים אל החושך
אני יודע שלכל גוף
יש את האנרציה שלו
אבל זה מרגיש כאילו יותר מדי כוחות מושכים לאינסוף כיוונים


מטריד אותי שאני זוכר את עצמי כ"כ אחרת
יותר מטריד זה שאני לא מצליח לשחזר כלום
לפני 15 שנים. יום שני, 28 במרץ 2011 בשעה 7:12
מרגיש לפעמים כאילו איבדתי אחיזה
והשמיים ריקים מאי פעם
ובעודי מטייל בין תשוקה ובושה
גברו געגועיי לאותו טעם
אותם חלומות נעורים
שרשראות מיסתוריות
שקשרו אדמה עם גן עדן
מלאכיות מחופשות
אותן שדות מרוחקות
האוחזות הן לנצח ברסן
וכן מרגיש לפעמים
למרות תחושת הנצחון
כי החלל האמיתי הוא אצלי
בעודי מטייל בין תשוקה לרפיון
רוצה לחזור להיות קצת אני
לפני 15 שנים. יום שבת, 19 בפברואר 2011 בשעה 9:49
אתה לא מוותר על עצמך
לא מוותר על האגו
אתה שולט בעצמך
מנווט בקלות בין המילים
אתה סוחר בנפשות חסרות משקל
אתה גורם לה לרחף אל החלל
רק ככה אתה זוכר לחיות
רק ככה אתה זוכה לראות

האגו מוציא ראשו בגאווה
כשאתה בדרכך למטה
לפני 15 שנים. יום שבת, 19 בפברואר 2011 בשעה 8:24
זה יותר קל
בשפה אחרת
כשהכל מתחרז
ואין מימד לאותיות
וזה יותר קל
כשהתזמורת מתעוררת
ומשכיחה את כל הרעש הלבן
איתו אתה לומד לחיות
הנה אתה קושר את צווארך
לרצועת ההגיון
ומנפח בבואתך
מעבר לכל דמיון
משחק של כסאות
או השרדות
מה מסתתר מאחורי הוילון
חופשי זה לגמרי לבד
זהו שקר מפואר
המתמכר לריקבון

אהבה ,
מסע בזמן ,
חור תולעת ,
חלל הגבול האחרון.
שבויים בקונספציה מעוותת
גבר ואשה,
יום שבת , מיטה , עיתון
הבטחות הבטחות
לאט לאט את מתפרקת.
לפני 16 שנים. יום שני, 31 בינואר 2011 בשעה 15:22
מרגיש לי קצת עייף כרגע
רוצה לקחת את הכל ולהשאיר הרחק מאחור
ואת פניי בשקט להטביע
להתמזג לי עם המים מבלי להשמיע קול
לפני 16 שנים. יום ראשון, 30 בינואר 2011 בשעה 4:50
אז ככה לקראת 20:00 א' התקשר.
קבענו לראות אצלו את המשחק.
21:00 שריקת פתיחה .
משחק של ברצלונה אם זה מעניין מישהו.
במחצית אישתו נכנסה לסלון עם אחותה , ובמהלך חד צדדי השתלטה לחלוטין על הספה.
האח הגדול מתחיל ... הרי חובה לדעת מה עשתה ליהיא ומה עם הארוס שלה וזה ברור שהכל מבויים אבל אני רואה בכל מקרה כי כולם רואים.
גורשנו.

החלטנו לקחת את עצמנו לאחד הפאבים הקרובים לראות המחצית השנייה.
השלט - בירה ללא תחתית קנה אותנו.
המשחק כבר נגמר , ויחד איתו עוד כמה ליטרים.
פה ושם עוד צ'ייסר
לקראת אחד בלילה דיברתי סינית.
אני מזדקן מסתבר, אין לי את אותה קיבולת.

בהיתי באיזו בחורונת.
שיער שחור , עור לבן , עיניים של דמות מנגה מצויירת.
היא התקרבה וסתם התחלנו לפטפט , בחורה חמודה לכל דבר.
לקראת השעה 3 כבר בקושי תיקשרתי. החלטתי לחזור הביתה למיטה.
היא ציינה שבמצבי אני לא יכול לנהוג ואם אני רוצה אני יכול להזרק אצלה...

התעוררתי ב8 וחצי בבוקר
מלא בסימנים כחולים , שריטות ונשיכות.
כל מיני חלקים של פאזל .
אני זוכר שכשהגענו אליה היא כאילו השתגעה.
שכבתי לצידה.
התחלנו להתכרבל...

ואז השתנתה קידומת.
מחמודה מצויירת היא הפכה למפלצת רטובה.
אני זוכר קללות , סטירות , קשירות ואגרופים...

אני חייב לזוז לעבודה אבל אני חושב שעברתי סוג של אונס 😄
עם אמצעי מניעה כמובן...
בבוקר שהלכתי היא אמרה תודה רבה , ביקשתי את המספר שלה , אמרה שאין צורך אם היא תרצה אני כבר אדע.

סוג של מנוצל.
איזו תחושה נפלאה
לפני 16 שנים. יום חמישי, 27 בינואר 2011 בשעה 14:03
כי היא צריכה אותי
"אני צריכה אותך"
כי היא רוצה אותי
ואני לא רוצה אותה
כי היא מושכת אותי
כל פעם בחזרה
זה לא עניין ריגשי
זה ענייני מיטה

והיא צריכה אותי
מתחת לשמיכה
אצלי זה שעמום
אצלה זה הגשמה
וכשאני לא רוצה
אני פיסת צואה
וכשאני בא ואז הולך
אני הבן זונה

אז היא צריכה אותי
אמרתי לא תודה
היא נעמדה מולי
כמדמה חומה
אני לא צריך אותך
או אז היא התרסקה
שוב היא צריכה אותי
שוב אני בן זונה
לפני 16 שנים. יום רביעי, 26 בינואר 2011 בשעה 20:18
כמו בסוג של התקף , התקף חרדה תהומי , כשפקחתי עיניים הרגשתי איך אני נזרק לאחור.
נזכרתי בך , האחת הראשונה , מתפשטת מעליי לצלילי גיטרות , רוכבת עלי כאילו ידעת שזו גם הפעם האחרונה.
אותה אחת לה הכאבתי , אחת שלי הכאיבה ,הכל במישור הפיזי , שעווה על גופינו וקרח בכל מקום.
נזכרתי בך , עם השיער השחור הקצר , יושבת איתי על חוף הים כשמאחורינו זורחת שמש , את לא ראית אז את צילה של המפלצת.
נזכרתי בך , המתולתלת , עם זוג עיניים מכשפות , איך גרמת לי לזחול אל דירתך בדרום תל אביב , איך נתת לי לאהוב את טעמה של הרצפה ושל המניפולציה הזולה. אורית קראתי לך.
נזכרתי בחתולה ההיא שלא אזכיר את שמה , שהזכירה לי במשך כל יום , כמה משתק הוא הסדק הקטן בלב.
נזכרתי בטרייה הבתולה על חוף הים , שאמרה לי שזה כואב.
הבטתי במראה בבוקר ונזרקתי לאחור...
האם גזרתי על עצמי לבחור להיות לבד?
לפני 16 שנים. יום שבת, 15 בינואר 2011 בשעה 19:19
i want to get down down down
when theres no light and theres no sound
i want to get down down down
like i used to
לפני 16 שנים. יום ראשון, 19 בדצמבר 2010 בשעה 17:44
כאן שוחים בכיף
שרצים , שדים , פחדים
אדומי עיניים כחליפתו של השטן
כאן שוחים בכיף
ולא יוצאים מכאן.
אני הוא המושך בחבל
אוחז משני הכיוונים
אני נושא הדגל
אני האלוהים
או שמא אני מלאך נופל
אולי נביא זעם מקולל
האם אני נושא הדגל
של אותו אלוהים אומלל.



וכשנשאר לבד הוא
ראה איך הלב נדד
ראה הוא את הנפש מתאדה
כי אלו הם שנים של ערפל
ואור השמש לשם כבר לא ירד
וכמו לכל דבר גם לקור הוא התרגל.