RIDE THE SPIRAL

זה מצחיק שתהליך הגלובליזציה מטפח בעצם את ההתעסקות העצמית בפרט

זורק מילה על עוד מילה
צובע את העור בצבע בוהק יותר
בין הגאווה לבין הבחילה
בחרת להיות זוהר יותר
אי שם
רוכב
על גל
סופו להתנפץ
אי שם
רוכב
אל עבר האינסוף
קוסמטיקה זולה.

אני כובש , סוחר , זורק מהר
לא מפחד שייגמר
כי יש מספיק חלופות
אני דוהר, אני בוער , אני כל פעם מישהו אחר
מקעקע את עצמי
על גבן של מיליוני זונות
אי שם
רוכב
על גל
סופו להתנפץ
אי שם
רוכב
אל עבר האינסוף
קוסמטיקה זולה.

you are my toy star
you are what i say - you are
you are my porn star
you are my only way ...
out

no human kinds standing here

shot in the head
boom your dead
shot in the head
your are what you said
you had billions of followers
who brought you the sun
you had demons inside you
who brought you the gun

shot in the head
boom your dead
you were fucked cause you loved her
shot your self in the head

לא היה לי קו מחשבה
לו היה לי קו מחשבה
לא עוד צינורות וקירות אדומים
לא עוד הדים שדים וקולות חוזרים

לא היה לי בית אחר
לו היה לי מקום שונה מזה , רחוק מזה
לא עוד אוויר מלאכותי
לא עוד שיניים שבולסות את כל מה שלא שלי

ואת נתת לי בריכה של דם
ואת נתת לי בית חם
אני לא זוכר את עצמי בפנים , נרדם
הדם היה לי ים

יש תזוזות באישוני העיניים
בלתי נראים ליישות התמה
אותו גוף לא יודע הוא מים
אותה נפש טמונה בחממה

מחשבות מנותצות על אותו כביש הכורכר
מחשבות מנותקות על כל אשר חלף ועבר
ואני , לרסיסי שנייה , עדיין מאושר
כי אין יותר על מה לבכות

חלומות המתרסקים על מסלול ההמראה
חלומות המתאדים לפני נקודת הרתיחה
ואני , כבר לא שוקע באותה שינה
כי אין שם מה לראות
באותו עולם החלומות.

צולל
לעולם מקביל
לא מקבל

שואל
איך לעזאזל קורה לי
אותו הדבר
וחוזר

צולל
לעולם מקביל

לא מקבל
את העולם בשחור ולבן
ויש שיאמרו יותר מדי צבעים
לא זוכר
דבר


רעש מכונות
קשה לי לראות
מי ומה מולי
איך זה לחיות
בלי להוות
חלק משמעותי
בחיים שלה?


צולל
זה מפחיד
להיות
אדם שלא מבחין
בין
כיף לכאב
בין לב שדופק מהר
ללב שדואב

מדמם
צולל
אל תוך עולם מקביל
הוזה
ושוחה
בזרם הרעיל

ממלא ראשי שטויות
קשה לי לראות

חבל דק מעל תהום
חייב לאט לאט לנשום
הזכרונות אשר קבר הוא
מתחתיו מתחילים לזרום

ארון סדוק וחור בדלת
"אין לי שום דבר לראות"
מבחין באלוהים נרמסת
ושוב שואפת קצת לחיות

זה עניין של השקפה חשב הוא
"אולי עיניי הן האשמות?"
אך כשהוריד את המסך
התאהב הוא בקולות

ארון סדוק וחור בדלת
"אין לי שום דבר לראות"
ועם כל יום הקיא הוא מלט
עכשיו קבור הוא בין חומות

יש ימים
יש ימים כאלה
בהם אתה יוצר עוד סופות
יוצר מערבולות
צוחק לחיים בפנים , מבקש עוד . עוד טיפה.

אני ניזון מעצמי
מהרעש שבי
וכשהרטט הופך הוא
לשקט
אני בולע את כל
שנשטף בדמי
מתרסק על המקלדת.

זה עולם ללא עור
ללא קול בלי גידים
המציאות לא נראית
היא ניכתבת
האדם החדש מתחבא בצללים
וכל ילד הופך למפלצת