לפני 16 שנים. יום שבת, 10 ביולי 2010 בשעה 15:16
כאב פיזי.
כאב פיזי מטשטש את קווי החשיבה הרגילים שלי.
כאב פיזי גורם לי להתרכז בגוף המוכה שלי כרגע , מה שדוחק הצידה חלומות וסיוטים , תקוות ופחדים .
מיום חמישי אני במיטה.
כאבי גב תחתון זה דבר חדש לי , עונש על עייפות מצטברת - חשבתי על זה היום.
בכלל
שאתה במיטה כל היום עם עצמך , מנוטרל מ"הנאות" הטלוויזיה , חושב פעמיים אם לשתות כי אז צריך להשתין , או אז , אתה נוטה לחשוב .
והרבה.
הבעיה היא, שהכאב הפיזי מוחק לך את המחשבות אחת אחרי השנייה.
לא נותר זכר לכל מה שהגית ובדית.
אתה קורא על גלעד שליט , ולא יודע מה אתה היית עושה במקום.
קורא על האנשים הקטנים שברחוב , על השוטר , החייל , הרופא , השכנה , מבין שיש לכולנו במדינה המפגרת הזו נקודת התחלה גבוהה מדי לאנשי הציבור , מה שגורם לנו לשכוח
שאנשים אלה הם רק אנשים.
חלקם חסרי מצפון ברמה המתאימה , חלקם כושלים בקוד המוסרי , רובם רק רוצים לסיים עוד יום עבודה ולהגיע הביתה.
זה באמת מפתיע לשמוע על חבר הכנסת שמעד , או על השוטר שסרח , או על הרופא שלא ביצע את כל הבדיקות שיכל לעשות בשביל להציל אחת ממיליוני הנפשות הגרות פה?
אנו נוטים להאדיר אנשים מהר מדי
ולנפנף בחולשותיהם בשנייה שהם נתפסים .
אני לא רוצה להשמע אופטימי יתר על המידה אבל כל החרא שקורה במדינה הזו , קורה גם ברוב מדינות העולם, וכל הכותרות שצצות כל בוקר בעיתון , בדרך כלל נשכחות אחרי מקסימום שבוע.
אני לא רוצה להשמע פסימי בצורה מוחלטת אבל בראותי את הנוער והילדים של היום , את חוסר הכבוד , את חוסר הרצון להסתכל מעבר לדלת של ביתינו , אני לא מוצא יותר מדי תקווה למדינה הזו , לאנושות הזו.
וייתכן , שההסטוריה באמת תמיד חוזרת , ומה שקורה היום בין אדם לאדם קרה גם לפני אלף , אלפיים שנה בין האנשים של התקופות ההן.
אולי אנו ממשיכים להזין עצמנו מדמם של אחרים , מטרגדיות ודרמות , ממשיכים להזין את הטורף שבנו , כי ככה אנו שורדים , וזהו דרכו של עולם.
