יש אור בחוץ.
אני בורר בין אלפי הדיסקים הוירטואליים שלי. מחפש צלילים שישקפו את מה שמתחולל בפנים.
בחרתי ברדיו הד.
משהו באומללות מלאת התקווה בשירה שלהם מחברת אותי לנקודות הקדומות אותן כ"כ אהבתי.
אני לא אוהב את המקום החדש ישן הזה.
אני לא יכול להגיד בפה מלא שרע לי כאן , פשוט מאד אני צריך להתחשב באנשים אחרים.
אני לא מרגיש כשאני מתחשב באנשים אחרים.
יש אור בחוץ . אור שגורם לי לאבד את קו המחשבה לעיתים קרובות מדי.
יש נחמה מסויימת כשאני נח בחושך.
הלבן שבעיניים נושק לטירוף הפנימי , שלי ורק שלי , עד מתי נוכל להתקיים ככה הם שואלים מדי פעם.
אני לא יכול לענות.
אני מוצף באי שקט
אני לא יכול לכתוב ככה.
כל משפט שני שלי מתחיל באני , ראייה לכך שהתודעה שלי מתפזרת ליותר מדי כיוונים ומנסה בכוח לחזור לתבניתה המקורית.
זו שלא מוטרדת מדעת הקהל.
זו שלא מוטרדת מהאור שבחוץ.
אבל עדיין.
יש אור בחוץ
לפני 14 שנים. 5 באפריל 2010 בשעה 12:05