אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 14 שנים. 25 בינואר 2010 בשעה 20:19

im
at the same spot
changing the ways of control
as i cant stop
wanting it all

לפני 14 שנים. 9 בינואר 2010 בשעה 23:37

for to long i was all but not myself
removing any evidence of love care and passion
i was only a hole
a sick freak of control
and ive let all the worms in

i have built me a home
with no windows no doors
in the sign i have wrote
here no one lives
and ive created a world
not connected and cold
no excitemnts alowed in here

now its 3:33 in the morning
and my heart is sixteen again
yes i feel so much pain
ive got so much to gain
and u'r so far away from here

baby im coming krakow
dont know what im still doing here

M

לפני 14 שנים. 26 בדצמבר 2009 בשעה 17:06

standing in the spotlight
theres no angels on my right
side
i wonder when it will all end
my friend

tired eyes an
unseen smile
as i sit here for a while
i might get a little more sad
my friend

it is i
that conquer
all my deeds
and wonder
how to disappear perfectly
it is i
that chose to
be alone
and told you all
to go fuck
yourself
from here

yet im here at the spotlight
not giving up
i just might
start a war
and win it for a chaneg
my friend

it is love
that feeds me
its my heart that
wont let me be
whole as one
i must not be affraid
my friend

found a ray of light
far from here
i will come soon
my dear

לפני 14 שנים. 11 בדצמבר 2009 בשעה 22:41

זה אותו הצליל
מתנגן מבטן האדמה
מטפס בין ענפי גופי
מרקד בפנים כמו תער
אני זוכר ימים צלולים יותר
ימים בהם נפתח הפער.

אני הוא אותו גוף המשוטט
חסר תפוקה , המשתוקק
לדעת , להיות כאן
וכמו קוץ קדוש המתפאר
ביכולתו לקחת
עוד קצת דם
עוד קצת דם
אני נותר חסר חיים ומתייבש
חצי אדם
לבד נרדם.

זה אותו הצל
משתרך מגחוני
כמו נחש שואל הוא לשלומי
כמו נחש שורק הוא בקולי
ואין דמעות
כי אין עוד צער
לאט לאט
נסתם הפער
ופרפרים לעולם לא יהיו שוב גולם
איני זוכר את הזריחה.

לפני 15 שנים. 26 באוקטובר 2009 בשעה 16:36

כשאתה בורח מהלא מוכר
ונועל אחריך אינספור דלתות
אתה עוצר את הזרם , מתחבר אל העבר
רואה את אותן הדמויות משתקפות

הנקודה היא שנשארת
באותה הנקודה
ושכחת מזמן איך זה להיות
ולא תכיר אהבה
גם אם תצוץ ממולך
כשהזמן מתחמק אין לך מה לרצות

YOU

לפני 15 שנים. 25 באוקטובר 2009 בשעה 23:42

כמה לא רלוונטי

לפני 15 שנים. 24 באוקטובר 2009 בשעה 15:58

אני הוא עבד לאהבת בשרים
אני הוא עבד להערצת ההמונים
אני הוא עבד להתנהגות שתלטנית , מניפולטיבית , גרגרנית ומנווטת על ידי אינטרסים אנוכיים.
אני הוא עבד לכפל משמעויות.
אני הוא עבד לתאווה ואהבה מדומה.

הפניתי את גבי לחבריי הטובים ביותר.
הפניתי את גבי למשפחתי.
שיחררתי מילים לאוויר ושם השארתי אותם.
ניפצתי הבטחות.
שברתי לב או שתיים.
רמסתי איש או שתיים.

פחדתי מתגובת האחר , ברחתי או שהתנהגתי לרצונו.
הייתי עבד של הציפיות.
לא הגעתי למה שציפיתי מעצמי.
אני לא מאמין באלוהים או בכוחות על טבעיים
אני לא מאמין בתנ"ך וחליפות שחורות
אני כן מאמין שדת משחיתה כל חלקה טובה שאיכשהוא נשארה על הכדור הזה.
בכל מקום אליו אסתכל אני יודע ששינוי חייב לבוא בו.
אני חייב לשנות את עצמי.

לפני 15 שנים. 23 באוקטובר 2009 בשעה 15:37

לא יודע לאן המחר מושך
אני לא מושך אותו
אני חייב להשתחל דרך הפער
אני חייב להתרומם מעל הריק

לפני 15 שנים. 22 באוקטובר 2009 בשעה 22:22

הזרימה היא חד כיוונית
ומאותו הכיוון מגיע האור
האם עלי לחזור אחורה
לאותו ילד אבוד שמביט בתמיהה?
לא ידעתי שפל שכזה אף פעם
התנועה חד כיוונית ולא נותנת לחזור.

בוא ועטוף אותי שוב
צליל ישן
מלווה ברטט
האם אראה אותך שוב?
אני מניח שלא.
חוסר האהבה ההיא השאירה אותי
חסר דלק
רכב מנוטרל
לא משתנע לשום מקום

לפני 15 שנים. 20 באוקטובר 2009 בשעה 0:59

שעה ישבתי פה ( טוב נו 5 דק' ) , כתבתי שיר , העליתי אותו וכמובן ששיר מופיע לו ERROR!
תודה.
באמת.

אז אין שיר
הלך
מת
נגמר
נמחק.
נו מילא.

השעה 3 בבוקר.
מסתבר שכשיש חלל בחיים אז הולכים לישון מאוחר , בציפייה, אולי החלל יתמלא מעצמו.
אבל הוא לא.
צריך למלא אותו.

חשבתי על זה בשבוע האחרון - אולי לעזוב הכל.
לחכות שיסתיים החוזה של הדירה , שזה עוד כמה חודשים , למרות שהדירה עצמה מהממת ... ולטוס קצת , הרבה.
למקום אחר.
לחסוך קצת כסף ולהעלם לתקופה לא ברורה.
לא טיול אלא לנהל חיים אי שם , איכשהוא .
חשבתי על זה...
זה הכל.