|
|
|
כמו העץ במרפסת
המתקשט בחזרה
אני מתעקש
לא לנטוע
שורשים של שעבוד
ואת עורי מעליי קרעתי
ואת שתיקתי לעולם נתתי
וממולך את שלוותי מצאתי
ראי - ריסקתי חלומות לשווא
ואת נושמת לך עוד קיץ
כשאני לבד נרטב.
כמו העץ במרפסת
רואה את אותו הנוף.
ובשבילי
את החיוך
ובשבילי
את מציאות מופשטת.
כשיורד הלילה
את מתקעקעת במחשבותיי
רוכסת עלטה על מיטתי
כשאת כה רחוקה.
ובשבילי
את כירח
וממולך אני כוכב מלא חיים
ולא טעמתי את גופך
לכן נותרת לי רק כריח
ובלעדייך ממלכתי תשאר בעמקים.
אני ריק
ממשיך להתרוקן
את זה רואה כל בר דעת
שתי ידיים - לא יכולות לגעת
שקט בינתיים
יש רעל בעיניים
נטשתי את עצמי
בשולי הדרך
איש לא עובר כאן
איש לא יתקרב לראות
כך מתקרב החורף
וממשיכים להתכסות
כך מתצטייר לו חושך
בין עיניים אטומות
ברוכים הבאים
למקום שבו
העולם עומד מלכת
אין שמש בין עציי
וכל החי בוכה שלכת.
עיניים מביטות למעלה
אל בד מושלם כחול
בעוד חורים שחורים בולעים
כל נסיון לצלול
ולהסתיר
סימני חיים
להסתתר
להתחבר לשורשים
אני הוא מלך החולמים
אני הוא מלך השוטים.
ברוכים הבאים
למקום שבו
חמקה הנפש לאדם
מקום שבו
כל רוצח בקלות נרדם.
מצאתי לי מסתור הלילה
בין עשן סיגריות וזונות
מצאתי לי מיטה הלילה
באר ריקה - אין חלומות
ואת עומדת עירומה
מחבקת חורף
ואת ניצבת כאלה
ולאיטך מפנה לי עורף
יורה בשקט
לכל עבר
אור גדול
ושוב אני חוזר לזחול
ושוב אני שב אל החור
ושוב האור נשבר
ושוב חוזר הקור
וכך
כל רצון לשוט קדימה
נתקל בנחלים קפואים...
how do i feel
i dont feel nothing
got tangled up with you
got stitches in my new shoe
got to travel with all this blue
with no you
how do i feel
i say i cant feel nothing
insignificant at this part of the road
im fucked up
all knocked out
so downhearted by
words with no chords
world in cold
שוב עוד גופה מתקבלת
ושוב החלל המופלא
שוב לא מרגיש כלום
לא טוב ולא רע
אחורה קדימה
תנועה מוזרה
אין אף אחד שיסתכל איתי
מבעד לדלת הסגורה
שוב אני במרחק נגייעה
שוב אני בתור סימן שאלה
מוותר על כל מה שאולי יבוא
שוב אני מוחה לי דמעה
שוב אני בוהה ברצפה
תוצר לוואי של חוסר רגש
ושל מרדף שווא אחר אהבה
שוב אני
ההוא שלא ידע
שירת זקנים
מוסיקה שיבטית
אלפי רוקדים
אין מחזה מוזר מזה
ידיים באוויר
נשמות על הרצפה
אין אחד בעיר
שלא ראה
שירת זקנים
מוסיקה שיבטית
הם מתחזים למלאכים
אונסים זה את זה
שדיים באוויר
לשונות על הגרון
אין אחד בעיר
שלא היה בסדום.
you can see
eyes of fire
through this skin
naked desire
its a state of mind
so hard to find
can turn you blind
her eyes of fire
עדיין אותו טעם
מתחלק על הלשון
תתחנן הם מבקשים
הדיו נוזל לי מהידיים
הרחובות מזמן ריקים
כן אני אותו אדם מלפני יומיים
חלל מתעצם , פחדים מתנגשים
-האם זו קריאה בגוף השאלה?
אני מסתובב באותה הספירלה
-בחר בחיים
אני מתאחד עם זרמי התודעה.
עדיין אותו טעם
מתחלק על הלשון
תנו סיבה ללכת
הרחוב מתייתם לקראת חצות
השמש דועכת
תן לכוכבים להאיר את הכל
אם אתה באמת שם
תן לירח לנשק את כל העיר
לפני שאני נרדם
אדם מתעורר וקם
אדם מתמודד נרגם
כן אני אותו האדם
שהייתי אתמול בבוקר
לא
לא
לא הכל
לא בסדר
ומילים אין יותר
לשפוך איתן אור
אז תדליק את המסך
ונגמור
מזג האוויר מתהפך
בעודך מטפטפת
עננה מעליי
נרטב מצחוקך
לו הייתי במאי
היית לי סרט
אילם לאורכו
אין שום דמות מלבדך
ולא
לא הכל בסדר
הקשיבי לרטט
הבית הריק
ואת מתרחקת
וגופי מתמוטט
לאט מתרסק
אל החלל הריק
אך ניווטתי דרכי
היישר אל תוך השמש
בוכה לחומך
ואין אחת מלבדך
בוקר על המרפסת , ובבניין ממול המוחות נשטפים
המן הרשע שונא יהודים - החילוני ברחוב שונא ילדים
פתחתי את היום עם כוס קפה וקורנפלקס
וקצת מוסיקה שיבטית מלאת צלילים דופקים , SHUFFLE על הפלייליסט עם משהו כמו 17000 שירים.
דיברתי עם חבר , דיברנו עד השעות הקטנות של הלילה .
דיברנו על העסקים שאין לנו , על הנשים שרצינו ולא היו או שאף פעם לא רצינו.
דיברנו על 28 שנים על כדור הארץ , ואיך זה לעזאל שאנחנו עדיין מרגישים קצת ילדים , קצת תקועים/לא תקועים , קצת אבודים.
דיברנו על שאר החברים , על תינוקות וחתונות - בזמן שבבניין ממול התרחשה לה מסיבת רווקות.
השכנים בבית הפרטי מצד ימין התחילו שוב לריב - התינוק בוכה כי יש רעש - האישה בוכה כי " הגבר לא מבין את הנשיות שלה " - אירוני כל הקטע הזה.
צרחות תמיד זורקות אותי אחורה.
לתקופה של ילדות לא קלה בכלל - סבל שמשתקף דווקא בראי.
כמה שזה נורא לעמוד חסר אונים בפינת החדר.
שבת בבוקר אחרי קפה / קורנפלקס ועם מוסיקה שיבטית .
פה ושם גיחות קצרות לריצ'רד דוקינס ולאחד הספרים שמתגלה לאט לאט כאחד הספרים היותר חשובים שנכתבו - "יש אלוהים ? ".
יש לי הרבה דברים לעשות.
גם היום וגם מחר וגם לאורך כל הדרך.
חייב לשמור על עיניים פקוחות , מחשבות בריאות , שפתיים חתומות ומוח מלא בצבעי הקשת.
חייב להזכיר את זה לעצמי.
