סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 15 שנים. 30 ביוני 2009 בשעה 22:20

בואו ונרצח את אלוהים לפני שהוא מתעורר
בואו ונרצח את אלוהים מיד אחרי שהוא נרדם
בואו ונרצח את כל בני האדם אשר יתעוררו עם שחר , וישאו תפילה ריקה אל תוך תקוות חלל אי שם.

לפני 15 שנים. 27 ביוני 2009 בשעה 9:19

אהבתי את הבנאדם הזה .
גדלתי איתו ועליו.
הוא היה לי כמקור השראה , נקודת הזדהות טהורה בתוך תמונה מפלצתית של עולם ציני וחתרני.
כשכולם היו במירוץ הקפיטליסטי היומיומי , הוא היה רכבת השדים בלונה פארק המקומי.
50 שנה של ילדות לא ממומשת.
50 שנה של רדיפה תקשורתית בלתי מתפשרת.
50 שנה בהם נקרע עורו בכל הזדמנות אפשרית.
מייקל ג'קסון חי כתעלומה ומת כתעלומה.
כל סימני השאלה שחגו מעליו בעודו בחיים לעולם לא ייעלמו , והוא אהב אותם , הוא אהב כשאהבו אותו.
מיליוני מעריצים חיזקו אותו.
מאות אלפי עסקנים רכבו עליו.
מאות ציניקינים הכפישו את שמו.
אלפי גנבים , נוכלים ורודפי תהילה חיכו לו בפינות הכי אפלות.
מייקל ג'קסון הוא לא עוד אמן , לא עוד אדם , לא עוד תאריך שנזכור בזמן הקרוב.
עזב אותי אדם
אדם גדול מכולם
אדם מתוסכל , מבולבל ומנוצל
נפש עדינה
אין סוף נתינה
שאנו
בתור כבשי העדר
כה מרוכזים בעצמנו
ובכספנו
לעולם לא נוכל להבין את גדולתו ואת עוצמת תרומתו.

מי ייתן ותשכב על משכבך בשלום.
אוהב אותך.

לפני 15 שנים. 24 ביוני 2009 בשעה 6:41

smoking gun
got my head
spilling down on the stairs
theres no one here to blame

sinking sun
i can see my heart undressed
as you close a window
like a widow
shut up and smile you say

demons in the mirror
voices clear my head
murderer at the corner
murder me in the twilght of
this day will never end
as i remain sychotic at your command

smoking gun
i can see my blood turns gray
all those memories have fade away
i have not turn crazy yet
i have lost my will and faith
and if theres life on mars
glowing sun and stars
how can i reclaim my colours back?

לפני 15 שנים. 7 ביוני 2009 בשעה 6:44

הפרח מזמן מת
בחצר האחורית שלנו
כולה חיוכים היא הייתה
זוהרת אחרת

השמש גוססת עכשיו
דוהה בשמיים
לך לך אל המערב
שם נשקע ביחד

והזמן
מסתבר לא עוצר גם הפעם
יורים לכל הכיוונים
ואין מה לראות


לפני 15 שנים. 23 במאי 2009 בשעה 19:56

יש אור אדום
נותר לי רק ללחוץ על הכפתור
ולשמוע שוב את אותו הצליל
מזימות וחלומות
אשליות שנרקמות
בתוך אותו הכד אשר אותי מכיל
נכבה האור
הייתה תקווה
אני כבול אל הרצפה
מיליוני נמלים מקיפים אותי
בין השקרים והסטיות
אני שוכח מי להיות
תראי יצור חדש
ותתאהבי רק בי

לאהוב
בשביל לא לשקוע
אולי אבוד , לא משוגע

לפני 15 שנים. 23 במאי 2009 בשעה 11:46

נער העיתונים
לא עובר כאן יותר
החדרים היתומים
הימים ארוכים
בלעדייך

מאותו היום
יום העזיבה שלי
נותרתי מפוזר
חלקיקים בשמיים
כי ידעתי כאב
לעולם לא עוזב
ושקרים ממלאים מיטתי
והבקרים מתים בנתיים

נער העיתונים
לא עוצר כאן יותר
בניתי לי טירה
מדמם לתוכה
אצלול לי לעומק
לא ידעתי אותה

לפני 15 שנים. 5 במאי 2009 בשעה 16:03

אוויייי גלים של סקפטיות
מתנפצים על אותו חוף מוכר
ואם כולם היו נודיסטיים
הייתי מנודה מזמן
אוי הבושה
כעת אינם הם , עלי שלכת
נספגים במטאפורה
שוקעים באדמתי
טועים בקיומי


מנסה ליצור אדם חדש

לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 6:57

אילו היית קצת יותר חמה
אילו הפעלת יותר כוח משיכה
ואני מוקף חלקיקים של אהבת שנאה
מיילל לי לילה
בוכה לאמא לבנה

לפני 15 שנים. 19 באפריל 2009 בשעה 21:02

how cant you see
my eyes filled with fire
all that i dream
all i desire

time keeps me
out of cycle

winter is knocking on
my wooden door
you can her moon
how it cries
time keeps me out
and so my soul
got no reason
to fill this void

how can i resist my own
how can i escape the night
in this mission
ill win it all
the moon
will be my only bride
sorrounded with stars
with no light

לפני 15 שנים. 18 באפריל 2009 בשעה 9:27

כשראיתי אותך
נולדה בי שמש
היית לי חום אלוהי
שכחתי מה זה לסבול ,
לקחת אותי לשוטט
בגלקסיה אחרת
היית לי כל האוויר
ולא רציתי לגדול

אין סדקים ברצפה
אני חולם על תקווה

כשנשמתי אותך
היית לי שמש
מקור חום אלוהי
אבל בחרתי בקור
הלכתי לי לשוטט
על אדמה מנוקרת
אזל בי כל האוויר
רק כי בחרתי לנדוד

אין סדקים ברצפה
אני חולם על תקווה.