לפני 17 שנים. יום שבת, 7 במרץ 2009 בשעה 9:10
בוקר על המרפסת , ובבניין ממול המוחות נשטפים
המן הרשע שונא יהודים - החילוני ברחוב שונא ילדים
פתחתי את היום עם כוס קפה וקורנפלקס
וקצת מוסיקה שיבטית מלאת צלילים דופקים , SHUFFLE על הפלייליסט עם משהו כמו 17000 שירים.
דיברתי עם חבר , דיברנו עד השעות הקטנות של הלילה .
דיברנו על העסקים שאין לנו , על הנשים שרצינו ולא היו או שאף פעם לא רצינו.
דיברנו על 28 שנים על כדור הארץ , ואיך זה לעזאל שאנחנו עדיין מרגישים קצת ילדים , קצת תקועים/לא תקועים , קצת אבודים.
דיברנו על שאר החברים , על תינוקות וחתונות - בזמן שבבניין ממול התרחשה לה מסיבת רווקות.
השכנים בבית הפרטי מצד ימין התחילו שוב לריב - התינוק בוכה כי יש רעש - האישה בוכה כי " הגבר לא מבין את הנשיות שלה " - אירוני כל הקטע הזה.
צרחות תמיד זורקות אותי אחורה.
לתקופה של ילדות לא קלה בכלל - סבל שמשתקף דווקא בראי.
כמה שזה נורא לעמוד חסר אונים בפינת החדר.
שבת בבוקר אחרי קפה / קורנפלקס ועם מוסיקה שיבטית .
פה ושם גיחות קצרות לריצ'רד דוקינס ולאחד הספרים שמתגלה לאט לאט כאחד הספרים היותר חשובים שנכתבו - "יש אלוהים ? ".
יש לי הרבה דברים לעשות.
גם היום וגם מחר וגם לאורך כל הדרך.
חייב לשמור על עיניים פקוחות , מחשבות בריאות , שפתיים חתומות ומוח מלא בצבעי הקשת.
חייב להזכיר את זה לעצמי.
