RIDE THE SPIRAL

עיוורון
והכל במוח
לעיגולים
יש תמיד רצון
לעוד
כאשר
הנקודה הנכונה
פוגשת
בפרספקטיבה הראויה
הרים הופכים מישור
נשפף הגעגוע מהמכחול.
האם יש דבר כה אינסופי
כמוה?
ירוק , כחול אדום
שופכת צבע
מסתירה משמעויות
מסתירה המשוואות.

אין צורך
בטיפוס למעלה
אין צורך
בירידה התלולה
איתה
תדע
מהו שקט

כשנעצר הזרם
נזכר
עליו לשחות
מצא עצמו
בוהה בעולם תחתון
לא אפל כמו
שהוא חשב
הוא לא ממהר
לשום מקום
הוא מתעורר
עכשיו

לשליטה קרא אדום
בשם תאוות אדם
השלשלאות שבעיניו
קשורות
לממלכתו של השטן
אשר המציא הוא
בחדר נעוריו
המשיך לזרום
לשום מקום
הוא מתעורר עכשיו

כשנעצר הזרם
עלה הוא לשניה
לנשום
מצא עצמו בוהה
בוילון אדום
שהתפרש
מהשמש אל עיניו
נזכר
והן בוכות עכשיו
ולתקווה קרא אדום
לאהבה , תשוקה
וממלכתו
של השטן
באור חדש הוצפה
לא ממהר לשום מקום
מחבק תקווה
הזרם בשלו ממשיך
וים חדש נגלה.

את הרצפה הלבנה
קל ללכלך
עם הראש באדמה
קל ללכת
את הקו הישר
אפשר לשבור ולעקם
לעץ חסר עלים
לא תהיה שלכת

ורק אני
פורש גופי על אדמה
במלחמה הזו
אין לי צורך

כשהאור נכבה
האור נגלה
ואגדות רוקמות גידים
רוקדות הן בעירום מולי
מילים של אהבה
מתקשטות באכזבה
ושוב ההתחלה
חסרת הכל
מילים של אהבה
קפיאה , הציפייה
ושוב ההתחלה
חסרת הכל

האצבעות
שובתות
מלכת
שובבות
כנפיה
השבורות
ללא
רצון לעוף
היא מזדחלת
ללא רצון
לעוף
רחוק מפה
חיוך
נותר
על אבן
ציירה השמש
הסטוריה
וחלל
ולמילים
אין משמעות
כשהיא
זורחת
ובאופק
האוקיינוס
שם
הפחד
אזל

מחבואים
אני ואני
אנסה לדחוף הצל החוצה
מחבואים
החיוך ואני

מחבואים
קולי בתוכי
ממאן , מסרב לצאת החוצה
ונשארתי
בודד עם עצמי

והייתי
אמור לעזוב עד עכשיו
והייתי
אמור להיות נאהב
והייתי
טיפש עם פרצוף אמיתי
ונהייתי
שקרן ואני לא אני

מחבואים
האור ואני
אוהב כשהוא מזדחל לו פנימה
מחבואים
אלוהים ועצמי

מחבואים
ומידות טהורות
מתמוססות ממולי , מתאזנות
מחבואים
כי התחלתי להיות

והייתי
אמור לעזוב עד עכשיו
והייתי
אמור לוותר
ונשארתי
טיפש עם פרצוף מחוייך
ובכיתי
אדם מהורהר לא עיוור

מחבואים
אני ואני
ואני ואני

האדם הזקן הוא האדם החכם
שמחייך בכל רגע נתון
אחד מהם אמר לי אתמול "אין אלוהים הכל בלוף"
ושוב
אדם זקן הוא אדם חכם
למרות כל מה שאמרתי
אחד מהם קרא לי היום עצלן ...

וזה גרם לי לחשוב
איך
שחסר הבית , הנזקק
כבר לא זקוק לכלום
הוא התרגל ל-אין
ואיך האדם הבודד
כבר לא זקוק לאהבה
כי הוא התרגל לעצבותו חסרת הצבע
זה גרם לי לחשוב
שהכלי הריק
הוא לא כבד
לכן קל
להעבירו ממקום למקום
וזה גרם לי לחשוב
על מתמטיקה
ומספרים
ומשוואות מטומטמות
בעלי חיים
וסודות

זה גרם לי לחשוב
למה בעצם
זקוק
אדם

לכתוב עשרות מילים
למחוק אותן בשקט
לנשום עמוק
לחוש ברטט
גם אם לשנייה
אחת
ומיד חומקת
נאבדת
מתחבאת
בין אלפי הרסיסים
ושוב
אמצא אותה
ושוב אמצא אותה
תחושה
מוצצת
את הפחד מבפנים

הנסיון צלח
הנסיון צלח
ומנסים
טיפה
עמוק יותר
כדי לראות
האם לא טובעים
ואם כן
נצוף!
נצוף בכדי לטבוע שוב
ושוב נצוף
ונצפה
בתשוקותינו
הכמוסות
והריקות מכל

לשאוף אני רוצה
את האוויר...




אגב :

כמה מטומטמת , כמה יפה , כמה לא צפויה ומופרעת היא...
****

הנחיתה
הכלל לא רכה
אחרי הסימנים הכחולים
באה הבדידות
חיי
אי שפיות

הציפייה
ציויליזציה מחודשת
אחרי בקרים ריקים
בא הירח
משתקף סביב
אי השפיות

הטירוף
העיניים מפוקסות
אחרי הציד הכושל
בא הרעב
גדל כל יום
באי השפיות

החמלה
הרצון האינסופי
לגעת , לדעת לאהוב
אחרי הבדידות
מתאיידים החלומות
חיים
באי חסר שפיות.

עם כף היד המכה
מותר גם ללטף
החרטה מגיעה
מאית שנייה לאחר המעשה
בויכוח עם אילם
הנצחון חסר טעם
זו לא חוכמה להעביר עיוור
למקום בו להיות הוא לא רוצה
מעבר לחושיי
אצלם מה שראיתי
ואת כל פחדיי
מיסמרתי לדפים
ולא אכסה עיניי
גם כשתכה השמש
הנוחיות הממכרת
בהחשכת המסכים
זה אשר נוצץ
ייראה יותר שמח
הספר העבה
ייראה יותר מלא
הירח בחיתוליו
פס דק שבשמיים
בסופו או בראשיתו
את אותו האור נראה
הכלי הזה
שוב ינסה
את האין
להשכיח

המאמץ הזה מטביע אותי
בכזה עומק
קשה למצוא חיים חדשים