לפני 17 שנים. 28 בספטמבר 2007 בשעה 8:43
זו התחנה האחרונה
של הכאב התחתון
הוא מוכן לעזוב אותי
אך מתפתל
ייסוריו כייסוריי
אותו כאב קדמון
המתעקש
"הייתי פה לפניך"
פתאום השקט מתגנב
אלוהים והלשון
היחידים שיכולים
לעצור אותי
ושוב הפחד מתאהב
בעצמו
ושוב הפחד מתגנב
מאחורי גבו
ולעיתים
גופי
חסר כח...
נותרנו אני
ואני האפור
שטוען בצדק
"הייתי פה לפניך"
ואור בלע חלל
ונעלם
ואז חוזר
כשאני מתפרק...
ושוב הפחד מתאהב
בעצמו
ושוב הפחד מתגנב
אל חצרו
וחצרי
מלאה
באלפי אבני פינה
המזכירים
ימים אפורים יותר...
