לפני 15 שנים. 14 בפברואר 2009 בשעה 11:40
ובכן,
כך זה מתחיל
שריקות , נגיעות
שירטוטו של תרגיל
ואף אחד לא אמר לך
שזו פונקציה של גיל
זקן השבט - לא יפענח
את המבט שלך
הזמן מתגלה ככדור אש
שועט
בועט
דורס בעודי ברגע מתעוות
לא מותיר זמן להתחרט
וזה כנראה מירוץ אחר משמעויות
וכמה שיותר שטרות של כסף
ועם מבט קפוא עליי להיות
השחקן השקט המחביא את הרצף
ורק במיטה כשהשקט נוחת
הצל מתאדה וחובר לגופי
מולך תגלי הר של פחד ורגש
זה לא קל להרדם עם האיש מהראי
וכמו גיטרה שבורה
אני מנפיק צלילים קטועים
של אהבה הנולדת
בחלומות הזרים
כן זה מירוץ חסר פשרות
ועליי להיות ככלל הזאבים
לא לעצור לרגע
לא לשטוף הדם מהפנים
לא להזכר - כשהיינו ילדים
להגיד לא לתפל - לא לאלוהים
לא לנשום, לא לראות בעודינו רצים?
ועם מבט קפוא אני מסרב להיות
עוד אחד מיני רבים
אני שוטף את הדם מהפנים
אני מרשה לי להיות קצת בפנים.