לפני 19 שנים. 7 באוקטובר 2005 בשעה 6:08
נלחם עם הדקות
נלחם עם עפעפיים
ונשאר ערים
גם כשהחום ירפה
כשאני כותב
אותה המנגינה מתנגנת
לא מסוגלת לעזוב
דווקא כשאני רוצה לבד
והנה כך חוזרת להפתיע
הנקודה , שקצת קינאתי
באלף פרצופים שברחוב
באלה שמסוגלים לאהוב
ומסביבם אסתובב במעגל
ולא אפסיק לרוץ
גם לא בשביל טיפת אוויר
יש לי מניע , אך הוא אבוד בחלל
יש לי פתיח למשפט מבולבל
אני נלחם עם הדקות
שולף סכין ביד ימין
חותך חופן שערות
בהם אכסה את עיניי
וכשאני כותב
זה לך , את לא חוזרת
נשארת לך מאחור ... אני
תקוע אי שם בעבר
והנה כך , אני שואל איך
איך זה יכול להיות
שאין בחדר
עוד יד מלטפת
עוד גוף במיטה
איך אין
יד שתשבור את השקט
שתלטף בשתיקה
אני נלחם בדקות
בדרך כלל אני מפסיד
זה לא בגלל שאין לי כוח
אלא כי נשארתי לבד
