הרבה זמן לא הייתי כזה חלש , כ"כ מנותק מהכל.
הכאב הפיזי מצליח לסנן כל צליל שסובב סביבי.
אתמול אישפזו את אימי , בעיות בלב ככה אמרו הרופאים ...
אמא שלי , האדם הכי קרוב אליי -
גרם לי לתהות האם יש דבר כזה.
בשנים האחרונות ניערתי מעליי כ"כ הרבה דברים רק בכדי לטפח את תחושת הכוח , בשביל להתחדד ולהיות חזק מהכל.
אבל על הדרך כך נדמה לי , איבדתי כמויות עצומות של רגש , של אהבה , של רוח.
ואמא שלי שוכבת כרגע בבית החולים - ואני יודע שלא הייתי הילד אשר רצתה היא שאהיה.
ואני לבד כי כך בחרתי.
להיות אדם בודד.
לא מתקרב לאף אחד.
לא מתרגש מאף אחד.
ותוך כדי היום , כשאני בעבודה , הוצפתי דמעות.
ואמא שלי , האישה הכי טהורה בעולם , יכולה ברגע לחדול להיות.
והיא כמוני , תמיד הייתה חזקה , עם כוח סבל בלתי מובן , ויכולת נתינה חסרת גבולות.
והיא נתנה ונתנה ואף פעם לא לקחה
ואני מפחד את אמא שלי לראות.
לפני 15 שנים. 13 באוגוסט 2009 בשעה 19:54
