לפני 17 שנים. יום ראשון, 30 באוגוסט 2009 בשעה 18:04
גורדון דיקטון
הדרך הקלה ביותר להגיע מנקודה א' לנקודה ב' היא מתיחת קו ישר .
קו זה מכיל בתוכו אלפי נקודות קטנות , חסרות משמעות , בלתי נראות – זניחות בחיי היום יום.
כל נקודה אוגרת בתוכה מיליוני רסיסים , חלקי פאזל מפוזרים של זכרונות המהולים ברגשות.
כל נקודה שכזו היא האוייב הגדול ביותר של האגו העצמי .
מלחמה בלתי פוסקת בין הזכרון לאני הנרקיסיסטי.
האמת אל מול השקר הלבן.
אני והמציאות.
"כל אמת באשר היא עוברת דרך שלושה שלבים:
ראשית, לועגים לה; אחר כך, מתנגדים לה בתקיפות; ולבסוף - מקבלים אותה כמובנת מאליה" -
ארתור שופנהאואר
אלוהים נטש את עמו . אנו עומדים חסרי אונים ותובנה אל מול עתיד מעורפל והזוי .
ימים בהם רוע שולט באדמה , הרי זו לא קלישאה שלפי שעה השטן חוגג ומשחית כל חלקה טובה .
אנו נועצים עיניים בתהום מבלי להכיר בקיומה . אך היא מכירה בנו.
חובת ההוכחה היא עלינו , להראות שקיים בנו עדיין צלם אנוש .
שלא הפכנו לחיות רומסות , חסרות ערכים , חסרות מצפון , חסרות הבחנה בין טוב לרע.
האל זועם . הרי געש פתחו את לועם ושטפו את האדמה באש נוזלית.
האל זועם , מלאכים פצועים , שבורי כנפיים מתרפסים לרגליו.
האל זועם , כי הוא יודע , שיצירתו , עומדת להשמיד את עצמה .
האם איבד מכוחו כי לבד הוא למעלה ?
האם איבד מרצונו כי תקווה לא רואה הוא ?
האם איבד מרוחו כאשר דמעת כאב מנשקת ללחיו ?
עומדים המקטלגים וצורחים על בורות , על פרימטביות , על הכרה בסדר החדש.
מתגלגלים לאיטם במכונות מתכת , שואפים לתוכם עננים של עשן.
צורכים כדי להרגיש חלק מהעדר , כדי לקבל את המושב המכובד.
בקומה עשירית של מתחם גן העדן , מגודר , מבוצר , כדי להרחיק כל יד אדם .
"אלוהים" מעלה בהם גיחוך , הרי הם , מעליו.
הדרך הקלה ביותר להגיע מנקודה א' לנקודה ב' היא – קו ישר.
את נקודה א' זוכר אני במעורפל.
נקודה ב' – לא קיימת אצלי כרגע.
הכיוון אבד , גם ההכוונה.
כמו רובנו , גם אני משוטט חסר תודעה .
נדהם מעקשנות הצאן , מהדרך בה הם מגדירים את עצמם.
אין זמן לעצור ולהרהר .
אין זמן לחשבון נפש .
בתור ילד , חשבתי שאני מיוחד , שיש לי יכולת לסחוב אחריי המונים .
שאוכל להיות נושא הדגל , של מטרה כלשהיא .
להיות בעל חזון משיחי.
היום , ללא ייחוד , וללא יכולת אלוהית אני מגחך בעצב .
40 שנה הלכו בני ישראל במדבר .
40 שנה אני משוטט על אותו הכוכב.
40 שנה אחרי , אני נושא הדגל .
ואני צריך אתכם מאחורי , כחלק אינטגרלי מהעולם אותו אני רוצה ליצור .
להחזיר את עקרון הטוב , את החיוך של כל אחד מאיתנו .
לשפוך אור מסביב , ולגרום לכם להודות לאמכם כל בוקר מחדש .
לברך רגעים טובים ולהבין רגעים רעים , כי רק כך תעריכו את הטוב.
אני , ואתם ביחד.
ואם לא כך יסתובב הגלגל , ואשאר לבד , זיכרו.
השטן אורב בכל פינה , גם בפינות הבטוחות ביותר .
אל תנטשו את הטוב.
בעוד כ -20 שנה .
נאום הסיכום שלי , רגע לפני הבחירות ...
בחירות של מה ?...
של מה שיהיה לי חשוב להילחם עליו בעוד 20 שנה.
כל הנכתב אינו מייצג את הכותב אלא דמות פיקטיבית .
היום
"יש לי דעות מוצקות, אולם אלף דעות הגיוניות לעולם אינן שוות למקרה אחד של צלילה פנימה וגילוי האמת" –
רוברט א.היינליין
מיהו רוברט א.היינליין ? אינני יודע.
אבל הוא דיבר אליי.
כל תקופה היא הרת גורל . לכל תקופה יש את השפעותיה.
השפעות קצרות טווח וארוכות טווח , בחירות של הרגע.
ואנחנו כמובן נמצאים בתקופה הרת גורל.
עתידם של מיליונים ברחבי העולם תלוי בהחלטות של בודדים.
הרי אין דרך לראות את התמונה בשלמותה , להיות בכל מקום ובכל רגע ...
שמחתו של האחד היא בכייה של האחרת . האיזון הופר .
והאדם , שהעולם מסביבו מגלה סימני התפוררות , בתוכו , מתחרש אותו התהליך.
השלווה , אינה , החיוך , מפוברק , והאמת , היא שקר.
אדם לא שלו מאבד מכוחו , משיקוליו , ממוסריותו .
ואנחנו , מושפעים מהחלטות של בודדים , בני אדם .
חוסר השלווה שלנו מקרין על כולם .
כאשר הכל מתמוטט מסביב , אחריותנו , לתמוך ביסודות.