היה לי שבוע מטורף של עבודה.
בקושי מצאתי זמן לחברים , לעצמי , לבחורות , או להזרק ככה סתם מול מסך הטלוויזיה.
את סופ"ש הזה יכולתי לנצל קצת יותר טוב.
מסיבה של ידידה שטסה לחו"ל ( ועכשיו בטח שונאת אותי )
בחורה שמפצירה בי להפגש איתה ואני אין לי זמן ( גם היא בטח מתחילה לסלוד ממני).
ובערב יום שישי...
נרדמתי.
הלכתי לישון כמו שהרבה זמן לא ישנתי.
12 שעות רצופות של חוסר מעש כ"כ מהפנט.
בלי משחקי שח שוברי שיניים
בלי תקשורת כפויה עם בני אדם
בלי מחשבות על מחר ועכשיו ועל מהלכי האתמול.
אני
בעולמות קסומים לא ברורים , שאת רובם אני שוכח בשנייה שהעיניים נפתחות.
וכשהעיניים נפתחו היום
הרגשתי לשם שינוי ממש טוב
העייפות המנטאלית עזבה אותי
גם הדחף הבלתי נשלט שהיה לי כל השבוע נעלם ( לא אספר לכם איזה ... )
איזו שלווה
איזה רוגע
יום שבת
ואין לי מושג איך נראתה השמש בחוץ
יום שבת חורפי
עם תריסים מאוגפים
ושמיכת פוך אחת
שהיא
גם כן התעוותה לה לאחרונה
לפני 20 שנים. יום שבת, 12 בנובמבר 2005 בשעה 13:58