לפני 18 שנים. 20 בנובמבר 2005 בשעה 1:23
אני ניזון מהחולשה
מחלומות פרועים
ומתכרבל בנחמה
ברשת דייגים
ויש תחושה של בטחון
שבעוד רגע
כל התמונה כך תעצור
תקפא לפתע
ואני בעזרת מטה הקסמים שלי
אשנה בלי מאמץ
את העיוותים שבי.
אני בוהה במדרכה
סופר את השברים
ומתאהב בהרגשה
שאין איש כאן מלבדי
ויש תחושה של קפאון
ואין מה לחבק
חולם על עמודי בטון
על איך להתנתק
ואני בעזרת מטה הקסמים שלי
אשתנה בלי מאמץ
בכלל...
רק בחושך המוחלט
אודה לכוכבים
ולירח הבוכה
שעליי שומרים
