לפני 20 שנים. יום שני, 9 בינואר 2006 בשעה 16:23
אני נודד בין שתיקה מביכה לבין מבטים מעורפלים.
הפארבולה מראה את אותותיה.
והנקודה הזו שלי , היא מיוחדת בגללי ואף אחד אחר לא ירד אל דעתה.
מרגיש שיש שכבת בטון בין החזה והגרון שמונעת מהלב לשחרר מילים אמיתיות.
והמסרים מגיעים עמוק מלמטה , לא מהמקום הטוב.
יש השתלטות עויינת לאחרונה.
יש עריקים ומרגלים ונאמנות אינה עוד.
והרגליים נודדות בין התפל לחסר מאד ועיניים כה כבדות , מטשטשות.
אני מנסה לבוא ממקום טוב . באמת ובתמים.
אני מנסה לשים את הגלגלים על המסלול הדי טבעי.
והמוזר מוזר לי , וכך גם הטבעי . ואם לא האחד ולא השני
אז ... מה איתי ?