לפני הרבה שנים , באחד מהטיולים היומיומיים שלי עצרתי מול חנות זרה.
מחלון הראווה שלה השתקף לי חפץ ,כ"כ מוזר , כ"כ יפה , כ"כ חייב להיות שלי .
אבל אני , נער , ללא יכולת כלכלית , והמחיר ... אוי המחיר ...
עבדתי ( על עצמי ) במשך המון זמן .
וביום שהשגתי מספיק משאבים , הלכתי וקניתי את החפץ הזה.
קשרתי אותו אל צווארי והסתובבתי איתו בגאווה כל יום מחדש .
חודש שלם הוא עליי.
לילות ארוכים איתו , תחושה עילאית.
לילה.
מבט ברחוב.
סכינים לצוואר.
נקרע ונאבד.
בכל פעם מחדש הייתי מוצא עצמי חוזר אל החנות , מסתובב במשך כחודש כטווס גאה , נתקל במפלצת עם סכינים בציפורניה ... אבד החפץ . קונה חדש.
עם השנים שמתי לב שהמחיר יורד בצורה דרסטית.
שמתי לב שכולם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותו ולזרוק כאוות נפשם.
וכך , במקביל לירידת הערך הכלכלי שלו , ירד מבחינתי גם הערך האמיתי שלו.
ומאז , אני רואה איך כולם , סוחרים בו , מחליפים אותו .
והוא כ"כ זול עכשיו , לא מוערך מספיק. חפץ קסום לשעבר.
נדמה לי ...
שעליי לצאת להרפתקאה חדשה ולמצוא לי חנות חדשה.
חנות משלי.
מקום שאיש לא ימצא.
לפני 18 שנים. 26 בינואר 2006 בשעה 11:00
