לפני 12 שנים. 4 במאי 2012 בשעה 9:32
מצטמק,משתתק,אבוד שוב
אני והספירלה - למטה
מתרחב,משתהה,המום שוב
כל הדרכים שעברת
וכמו עוד פרק בספר
עוד כיפוף של המכתב
אני הוא רסיס קטן
בזרם התודעתי הנרחב
נתלה על ענפי כאב וסבל
חולם על ערים מזהב
קולי מהדהד בנכבי נשמתי
דמי ישקה את פרחי גינתי