מחר בחירות ( עוד 3 שעות למען האמת )
התלבטויות :
ירוקים
עלה ירוק
גמלאים
קדימה - בוז
פרץ - בוז
ביבי - בוז
הבחורה איתה פלירטטתי אתמול באה לומר שלום.
המבט בעיניים והצורה בה אחזה את כף ידי אמרה - "נו אתה רושם? "
לא אני לא . התפדחתי לשאול.
טעות מס' 1 .
יש זמן ללכת אחריה ...
לא קרה.
טעות מס' 2 .
נסיון תיקון מס' 1
מברר בדוכן בה היא עבדה אם אפשר להשיג את המס' ...
היא זמנית - כוח אדם ... אין דרך לעזור.
נסיון תיקון מס' 2
מתקשר לחברת כוח האדם עם תירוץ עלוב בהקשר מוסיקלי מקצועי
סיבכתי אותה ( טעות מס' 3)
נסיון תיקון מס' 3
מתקשר שוב לבוסית שלה ומסביר שהמצאתי תירוץ מקודם כדי לא לצאת אדיוט
והנה ... בכל מקרה יצאתי אדיוט .
היא מבינה וגם די נחמדה.
היא תעביר את המס' שלי אליה וגם את המושכות.
אין לי שליטה יותר 😒
דיברנו על ספר שקראתי - ספר הצחוק והשכחה.
הראתי לה שיר שכתבתי 5 דק' לפני על אחד מדפי הספר .
היא לא תתקשר אני די סגור על זה ... חבל
תוכן השיר :
היא נעלמה כאילו לא הייתה
כמו החוקיות שמלווה אותי ברוגע
כי אם בלחפש אשמים בחרתי
עומדת ממולי משימה קלה
הרחשים ההמוניים נבלעים בצנע
בין נקודה לנקודה ישנה שלווה רגעית
לפתע יש תשוקה מעבר לתכלית
לרגע מרחף מעל לבור ללא תחתית
והאפור נושם הוא צבע
וההמון מתחלף לו בבועות סגולות
ובחיוכה יש עדויות שלמות
לקיומם של פסקאות יותר שמחות
זה הפרגוד שמגן עליי ממבטי בושה
זה העשן שמכסה תשוקות עזות
זה האיפור שמרחתי על פניי
לבן כשלג אשר גוסס בחום
(כאמור נכתב לפני ההיכרות איתה ... לא לזנק למסקנות דפוקות !!!)
-
שוב לישון לבד.
שוב
לישון לבד.
לפני 18 שנים. 28 במרץ 2006 בשעה 2:58
