לפני 14 שנים. יום שישי, 10 באוגוסט 2012 בשעה 11:43
אז אני מניח שאין גבול דק יותר בין המקום הנוח לבין המקום הטוב.
וזה רק הפחד שבוער בך בפנים.
ועכשיו שזה מרגיש כאילו עברו 1000 ימים
אני מתפנה לתהומות של עיבוד.
כי הגוף זה משקר לאורך כל הדרך , פורץ קדימה עם פטישים וחניתות...
וכמו בדו קרב אינסופי , אני עומד מעל כל היתר , ועל ראשי השקר , כתר של כבוד.
אז זה לא אני שבחר לא להשאר.
בין כל המערבולות שחיתי , בין גאות לשפל.
נצמד אל סירת הדייגים , שעושה דרכה לחוף
כה נוח להגרר , עד שתהיה הנטל.