סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 18 שנים. 25 באפריל 2006 בשעה 23:52

שקט
שקט עכשיו
אחרי האפור השנתי הידוע מראש
מהדהד - אסור לוותר.
סיכמנו על זה ש ... אני לא מפחד מהלבד.
לא נרתע מהחלל הקבוע שנותר.
העין בוערת
הפנים כואבות
השרירים מייחלים לתנומה
הירוק שבדשא
הכחול בחלון
האדום האיום ונורא

פגשתי אדם זקן שרק רצה לאהוב
פגשתי אדם גוסס שרק רצה לאהוב
את נשמתו הוא מכר ברחוב
בוחן כל תנועה מקרוב
הוא שוכן לו כעת
בחדר זהב
שקט
שקט עכשיו
והפחד
מהסוף
במפתן הדלת

venus in our blood​(שולטת) - קצת מביא אותי לשאול...
ממה אנחנו פוחדים כל כך ? ולמה צריך להזדקן כדי ליחל למשהו טיבעי כל כך, אהבה..

אם הפחד ממילא קיים, לא עדיף ללכת עד הסוף?
לחוות?
להתרגש?
לתתלקבל
לאהוב?


ואל תרמה אפ'חד, האדום הוא לא איום ונורא....אתה מת עליו :)))
לפני 18 שנים
נויה הל​(לא בעסק){צ} - כבר אמרתי לך קודם אבל אני חייבת לומר שוב:
אתה כותב מדהים.
ואת זה אני אומרת בתור אחת שבדר"כ אין לה סבלנות לקרוא שירים ואת שלך אני תמיד קוראת.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י